מי שמנסה לראות ולהתבונן בפרשת השבוע ובכל הפרשיות שעברו, אנחנו רואים כמה דברים שלכאורה עמוקים.
קושי הנסיונות של יוסף הצדיק
הנה אנו למדים בפרשיות אלו על כל הניסיונות שעבר יוסף הצדיק ועמד בהם, החל מאז שהיה ילד מפונק ואהוב מאוד לאביו שעשה לו כתונת פסים מיוחדת לכאורה, והיה הבן המועדף על כולם – 'כי בן זקונים הוא לו'; יוסף הצדיק הופך להיות "בעל ייסורים" גדול שאין כדוגמתו; האחים שלו דנים אותו למוות, והוא שומע את הגזר דין, והם בסופו של דבר מרחמים עליו וזורקים אותו לתוך הבור, ואז הוא נמכר לסוחרים, אחרי זה לישמעאלים, ולבסוף למצרים ואחר כך לפוטיפרע. כל כך הרבה תלאות! כל כך הרבה שנים בכלא! כל הנסיון שהוא עובר עם אשת פוטיפר! כל כך הרבה נסיונות יש עליו!
מדוע היה צריך יוסף לעבור קשיים ונסיונות?
ולכאורה יש לשאול, אם הקדוש ברוך הוא רוצה להוריד אותו למצרים, שיעשה משהו פשוט – שישלח אותו למצרים!! למה הוא צריך לעבור כל כך הרבה גלגולים וכל כך הרבה סבל??
מעמק חברון – מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון
והנה בפרשת לך לך הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו: 'ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה'; ובפרשת 'וישב' יעקב אבינו שולח את יוסף הצדיק אחרי אחיו 'לראות את שלום אחיו... וישלחהו מעמק חברון', ושואל רש"י: "והלא חברון בהר, שנאמר ויעלו בנגב ויבוא עד חברון", ומהו מעמק חברון? ומביא שם את דברי המדרש: "אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק שקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים 'כי גר יהיה זרעך'"[1], עכ"ל. אומר רש"י, כל התכונה הזאת שאנחנו רואים את יוסף הצדיק שנמכר, ועוד שיעקב אבינו הוא שגורם להוריד אותו למצרים על ידי ששולח אותו לשכם, הכל על פי אותה עצה עמוקה שקבור בחברון, לקיים מה שנאמר בברית בין הבתרים 'כי גר יהיה זרעך'.
מהי ה"עצה העמוקה"?
ויש לשאול, לכאורה מהי העצה העמוקה שאליה התכוון המדרש שמביא רש"י? והרי לנו ברור הדבר שיש כאן מטרה מוגדרת! וגם שאלנו מדוע היה צריך יוסף הצדיק לסבול כל כך הרבה??
מתן כתובת הפסים בא בעקבות ה"בלבול יצועי אביו" של ראובן
יש להקדים עוד הקדמה לדברים, שהנה בתחילת פרשת וישב מספר יוסף הצדיק את החלומות שלו לאחיו ואחרי כן לאביו, על האלומות ועל השמש והירח; ושואלים המפרשים מדוע הוא צריך לספר את זה, והרי כבר לפני כן אביו נתן לו את כתונת הפסים, והוא ראה היטב איך זה עורר את קנאת ושנאת אחיו עליו?? ואמרו חז"ל, ש"כתונת הפסים" שנתן יעקב אבינו ליוסף לא התבלטה בערך היקר שלה, אלא – כך מבאר הכלי יקר[2] – שיעקב אבינו נתן לו את כתונת הפסים אחרי שראובן בלבל את יצועי אביו, ומשום כך נטלה ממנו הבכורה, ולכן יעקב נתן את הכתונת ליוסף, כי העבודה היתה בבכורות, והיה בכור לקל עליון, ולכן עשה כתונת לכבוד ולתפארת כתונת זה דומה לבגדי כהונה שדומה לכתונת תשבץ.
וכשהוא נתן לו את הכתונת פסים, זה לא היה משום שהוא היה ילד מועדף, הוא לא קנה לו איזה משחק לחנוכה יתר על מה שקנה לאחים שלו, אלא רמז לו בכתונת זו שהוא הבכור על האחים שלו, וכיון שהוא הבכור, מגיעה לו כהונה, ולכן נותן לו את הבגד של הכהונה. גם הספורנו כותב: "ועשה לו כתונת פסים לאות שיהיה הוא המנהיג בבית ובשדה, כעניין 'והלבשתם כותונות". הרי רואים פה שהעניין של כתונת הפסים היה מעבר למתן סתם בגד יפה בלבד, וגם רואים שהוא ידע בעליל את כוונותיו ורמזיו של אביו, ואם כן הוא הרי ידע שזה מגיע לו; ואם כן נשאלת השאלה ביתר עוצמה, מדוע הוא הלך וסיפר את חלומותיו לאחיו, מה התועלת שחשב שתצמח לו מזה, והרי אדרבה! בכך הוא העלה את חמתם של אחיו ואת קנאתם עליו.
בסיפור אמר להם שמן השמים העלוהו לגדולה – אבל הקושיה בעינה עומדת
והנה, האור החיים הקדוש בתחילת 'וישב' (פרק ל"ז פסוק ה') כותב, וז"ל: "צריך לדעת למה היה יוסף מגדיל השנאה במה שהיה מספר חלומות גדולתו מגידות, ומה גם אחר יודעו כי הוא שנוא בעיניהם כאומרם ז"ל בפסוק ויאמר לו הנני - שמסר עצמו למיתה?". ואומר ה"אור החיים" הקדוש כמה טעמים, ואחד הטעמים שהוא מביא, כותב הוא וז"ל: "או יכוין להודיעם כי עדיין יצטרכו אליו ויבואו וישתחוו לו, ואולי כי ביודעם כן ירחיקו השנאה לבל ינקום מהם לעת יפלו לפניו, כי השבטים יכופו ראשם לגזירת אל עליון ולמצבייא. או יכוין לקרב הלבבות יחדו" וכו', ובטעם הראשון כותב שם: "ואולי כי נתכוון להודיע אותם כי מן השמים העלוהו למעלה, ומעשה יעקב היא בהסכמת עליונים, ומזה יחדלו משנוא אותו", עכ"ל. אמנם עדיין צריך היא גופא להסביר מה רצה יוסף הצדיק להרוויח במה שהוא סיפר להם שכל מה שעשה אביו הוא בהסכמת עליונים וכי מן השמים העלוהו לגדולה, והרי בעצם הסיפור מעלה את קנאתם של האחים עליו!
יוסף הבין שהוא קיבל נבואה ואסור לו לכובשה – שהכובש נבואתו חייב מיתה
והנה ראיתי באחד המפרשים שאומר שיוסף הצדיק הרגיש שיש לו נבואה, ואם הוא לא יגיד את החלומות שלו הרי זה בגדר כובש את נבואתו וחייב מיתה! אלא שלפי זה עדיין נותר לנו להסביר את התמיהה מדוע הקדוש ברוך הוא היה צריך לשלוח לו את הנבואה הזאת באמצעות אותם חלומות בכלל! מה עוד שאחרי זה האחים שלו לא קיבלו את הדברים, שכן אמרו לו: "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו", כלומר שבאו אליו בטענה שאין לו להחזיק עצמו למלך, שכן רק לה' המלוכה, כמו שכתוב "כי לה' המלוכה", והגאון מוילנא מבאר על פסוק זה שיש הבדל בין "מלך" ל"מושל", והוא שמלך לא נעשה מלך אלא אם כן יש לו עם, וכי העם הוא שבחר אותו למלך עליהם, ואילו מושל הוא שהמשיל את עצמו בכח על העם מבלי לפנות להסכמתם ולדעתם בעניין; ועל זה אמרו לו ליוסף הצדיק ממה נפשך: אם אתה רוצה למלוך עלינו על ידי גדר של "מלכות", וזה על ידי שאנחנו נבחר בך – דע לך שאין אנו מסכימים להמליך אותך עלינו כלל, וכך לא תוכל להיות עלינו למלך; ואם אתה רוצה להיות עלינו "מושל" מבלי לשאול להסכמתנו, הרי שאנחנו נתאחד ונלחם בך כך ולא נאפשר לך להיות עלינו מושל בכחנות! הרי שהאחים התנגדו בתוקף לכל המהלך.
על כל פנים, למרות כל ההבהרות של האחים, יוסף הצדיק ממשיך בדרכו שלו ולא נתן לבו כלל להזהרותיהם של אחיו.
איך לא הכירו האחים את יוסף אחרי כל ה"הצגות" שעשה להם
והנה עלינו לשנן לעצמנו את מהלך ההתנהגות של יוסף הצדיק לאחיו, ואת "התעללויותיו" בהם כשבאו לפניו בשליחות אביהם למצרים. הנה בתחילה הוא פונה אליהם בכעין "הצגה" דרמטית, הוא קולט שהאחים שלו נכנסים כל אחד משער אחר, ומובא במדרש שעל פי הוראתו של יוסף הצדיק נדרש כל מי שנכנס למצרים - דרך כל אחד מהשערים - לעבור בידוק ולמסור פרטים מדוייקים ב"מעבר הגבולות" של המדינה, כך שכל כל אח ואח נאלץ למסור את פרטיו בכניסה לשער בו הוא נכנס, וכך ידע ליוסף הצדיק לנטוע רושם שכאילו – על פי הרישומים הנ"ל – הוא שילב מידע ונודע לו שכל אותם נכנסים באותו היום היו בני אותו אב, וכך כביכול פנה אליהם והוכיח להם "על פי המידע שנמסר לו על ידי אנשיו" שכולם בני איש אחד, וכי בעצם התפצלותם וכניסתם דרך שערים נפרדים מוכח שניסו "להשתחל" למצרים בלא שירגישו בהם והוא כדרך המרגלים, וממילא מוכח שלא באו אלא לרגל את הארץ. אחר כך הוא שואל אותם לשלום אביהם, ושואל אותם על האח שלהם, ואחרי כן הוא מושיב אותם בשולחן לפי סדר הגודל של האחים, וגם שם עשה "הצגה" שכאילו הוא יודע הכל על פי חכמת האצטגנינות שלו ועל פי גילוי הסודות על ידי ה"גביע" שלו, והשאלה שנשאלת היא – איך האחים לא הבינו ולא קלטו שבעצם אותו "צפנת פענח" מושל מצרים אינו אלא יוסף אחיהם הקטן?! מה עוד שכתוב במדרש, שהאחים התכוננו לעשות כל מה שביכולתם כדי לאתר את יוסף אחיהם האבוד, והיו מוכנים לשם כך לשלם כל הון שבעולם ככל שיידרשו על מנת לפדותו, כך שהיתה להם תקווה ומחשבה שהוא חי וכי הוא נמצא איפשהו במצרים.
כיצד לא הכירו האחים את יוסף, והרי היה דומה ליעקב אביו?
ועוד יותר קשה: הרי מובא בחז"ל שיוסף הצדיק היה דומה מאוד ליעקב אבינו, ש"היה זיו איקונין שלו דומה לשל אביו", אם כן כיצד זה שהם לא הכירוהו – כמו שמפרש רש"י – שלא היתה לו חתימת זקן, אבל הרי את יעקב אביהם הם הכירו עם זקן, אז איך אם כן לא הכירוהו!? ועוד, שהוא אמר להם על בנימין ש"הוא יחיד לאמו, גם אני יחיד לאמי", הרי צריכים להיות "עוורים" כדי שלא לגלות שהוא יוסף!
עיוורון האחים שלא להודות בטעותם למרות כל הרמזים שנשלחו אליהם
בעניין השאלה הזאת, הנה כבר הבאנו כמה פעמים, שטבע האדם הוא שלא יכיר בטעותו מעצמו, אלא אם כן יוכיחו לו את הדברים בפירוש. הנה במשך עשרים ושתים שנה מאז שהאחים מכרו את יוסף, היו משוכנעים בצדקת דרכם ביותר, מה עוד שצרפו את השכינה עמם באותו הדין שניהלו, ובפרט אחרי כל הצער הנורא שגרמו ליוסף הצדיק, ולצער שגרמו לאביהם וכי בעקבותיו פרשה ממנו רוח הקודש שאינה שורה אלא מתוך שמחה; הרי שהתחזקה אצלם ההכרה שהם צודקים וככל שהזמן עבר והנזקים שנגרמו התעצמו – נאטמו יותר ויותר שלא להודות בטעותם! עד כדי כך שהם עשו עצמם עיוורים, ובלבד שלא להכיר בטעותם, ולא היו יכולים לקבל את העובדה שיוסף שהוא בכור לאביו ואמו ראוי לקבל את הגדולה יותר מהם, וכי הוא היה ראוי שיצאו ממנו כל הי"ב שבטים.
המוסר הנורא מהנ"ל שכל אחד חייב לקחת לעצמו
את הדברים הבאתי למרות שלא נוגע ישירות לעניין שלנו, משום שהלימוד שיש כאן הוא עצום ונורא, שאדם מסוגל – מתוך העיקשות בצדקת דרכיו – לתרץ את כל מעשיו בשינויי דחיקי שהוא עצמו מודע להם ומשוכנע בהם, ובלבד שלא יודה בטעותו למרות כל הרמזים שיישלחו אליו.
גדירת ישראל מפריצות בעריות במצרים
שמעתי מהרה"ג אברהם פאם זצ"ל, שהיה אחד מגדולי הדור בארצות הברית – על הפסוק בפרשת אמור: 'ויצא בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי בתוך בני ישראל, וינצו במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי. ויקוב בן הישראלית את השם ויקלל ויביאוהו למשה ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן'; וקשה לשם מה התורה מביאה את שם אמו? על כך מבאר רש"י שם: "שבחן של ישראל שפרסמה הכתוב לזו, לומר שהיא לבדה היתה זונה"; כלומר שמכל עם ישראל – מכל המליונים הרבים (כחמש עשרה במספר) של בני ישראל, רק אשה אחת יצאה זונה, והיא אותה שלומית בת דברי למטה דן.
לא נגאלו ישראל ממצרים אלא עקב גדרתם מעריות
והנה מובא במדרש על פרשת ויקרא (ל"ב פסקה ה', ובעוד כמה מקומות), וז"ל: "דבר אחר: 'ויצא בן אשה ישראלית' הא הוא דכתיב 'גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום', אמר רבי פנחס, גל נעול - אלו הבתולות, גן נעול - אלו הבעולות, מעין חתום - אלו הזכרים וכו'. דבר אחר: אמר רבי פנחס בשם רבי חייא בר אבא, גן נעול - על ידי שגדרו ישראל במצרים עצמן מן הערוה - נגאלו ממצרים וכו'. רב הונא בשם רבי חייא בר אבא אמר, שרה אמנו ירדה למצרים וגדרה עצמה מן הערוה, ונגדרו כל הנשים בזכותה. יוסף ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה, ונגדרו ישראל בזכותו. אמר רבי חייא בר אבא, כדאי היה גידור ערוה בעצמו שנגאלו ישראל על ידו. רב הונא אמר בשם בר קפרא, בשביל ארבעה דברים נגאלו ישראל ממצרים, שלא שינו את שמם ואת לשונם, ולא אמרו לשון הרע, ולא נמצא ביניהן אחד מהן פרוץ בערוה וכו' תדע לך שהיה כן, אחת היתה ופרסמה הכתוב, שנאמר (ויקרא כד) ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן".
רואים מכאן, שהדרך היחידה להוציא את עם ישראל ממצרים היתה הפרישה והגידור מן העריות. מכאן שאותה העצה העמוקה שנרמזה ב"עמק חברון" היתה, כיצד אני יכול לוודא שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים ולא יפלו בעריות וישמרו ויגדרו את עצמם מן הערווה.
כל המהלכים של הקב"ה היו לשם הבאה לגידור בעריות
לשם כך הקדוש ברוך הוא בונה מהלך מתוכנן ומסודר: יוסף הצדיק חולם את חלומותיו, יוסף הצדיק אומר ומספר אותם לאחיו, יוסף הצדיק חייב את החלומות הללו משני טעמים – האחד הוא כדי לרמוז ליוסף הצדיק שיש כאן כעין נבואה שמגלה לו שהקדוש ברוך הוא שמנהל את כל העניין, והשני הוא כדי להכין אותו לכך שהוא צריך לרדת למצרים ולשהות שם, וכי עליו לדעת את מדרגתו ואת ייעודו ושליחותו, ושידע את הפוטנציאל שלו ואת היכולות שלו, וכי הוא יהיה מלך על עם ישראל, וכי כולם יכרעו וישתחוו לפניו; זהו המסר שהקדוש ברוך הוא שולח לו דרך אותם חלומות, ומלבד כל זה יעקב אבינו עושה לו כתונת פסים כדי לעורר את קנאת האחים עליו ואז ירצו להרוג אותו ויימלכו בהחלטתם שלא להורגו אלא למוכרו לפסי"ם, וכך ירד יוסף הצדיק למצרים, ומתגלגל עד שמגיע לפוטיפר סריס פרעה, ואז הניסיון הכל כך קשה בעלילתה של אותה מרשעת – אשת פוטיפר, מה עוד שאומרים חז"ל שיוסף הצדיק היה יפה תואר ויפה מראה, ולא היה יותר יפה ממנו בכל מצרים, כמו שכתוב 'בן פורת יוסף בן פורת עלי עין, בנות צעדה עלי שור', ומזה למדו במדרש שכשהיה יוסף הצדיק מהלך ברחובות מצרים היו כל הבנות מביטות ומסתכלות עליו[3]; כך שאין טענה על כך שהיה מסלסל בשערו באופן שטחי! הרי בחור כזה שעובר את הנסיונות הללו, והוא לבדו לגמרי, אין לו את אביו או את אמו לקבל מהם עידוד וחיזוק נפשי, אין לו אחים או חברים להוועץ בהם ולסלול לעצמו דרך בטוחה ויציבה לעמוד בניסיונות הקשים; ולמרות הכל הוא הצליח לעמוד בכחות עילאיים בנסיונות כל כך קשים! ואחרי שישב בכלא המצרי, פרעה קורא לו לפתור לו את חלומותיו, ובעקבות כך נמנה יוסף למשנה למלך במצרים, עד שבסוף הוא עולה לגדולה כזאת שבחכמתו מכלכל את כל העם ואת כל העולם; והכל כדי לבנות את התשתית שכשאחיו השבטים ירדו למצרים עם בניהם ויראו את יוסף הצדיק עומד בצדקו למרות שהיה במשך עשרים ושתיים שנה רחוק מבית אביו – וזה יתן להם כחות ותעצומות להיות גדורים בערווה וכך לא להתבולל ולא לרדת למ"ט שערי טומאה, ורק בזכות זה יזכו לצאת ממצרים.
המדד לגדלותו של אדם – אם אחרים מושפעים ממנו
ויש לשים לב לכך, שכשהאחים ראו את יוסף, ראו אדם גדול, והרי כשאדם רואה לפניו אדם גדול – הוא מרגיש שהוא מתרומם, וידוע שהמדד האמיתי לדעת האם האדם שלפניו הוא עומד הוא אדם גדול, נמדד בכך שהוא משדר אצל הזולת רצון להתגדל ולהתעלות גם כן בתורה ויראת שמים. וכשהאחים שלו הגיעו ועמדו לפני יוסף הצדיק, הם מייד הרגישו שהם עומדים לפני אדם גדול, שכן הם מייד התמלאו ברצון עז לגדול בעצמם גם כן ולהתחזק בתורה ויראת שמים! הם הרגישו שהם רוצים להשתנות, והם הרגישו שגם הם רוצים להיות גדורים בערווה!
לולא מהלך ירידתו של יוסף – לא היו בני ישראל נגאלים ממצרים
ויש להבין בדבר שהוא נורא נוראות, והוא, שאם יעקב ובניו היו יורדים למצרים בדרך אחרת, ולא היו מקבלים את החיזוק הנורא מיוסף הצדיק ששידר להם את הכוחות העצומים שיוכלים לשאוב לעצמם כדי להשמר ולהתגדר בעריות – הרי שהם היו נופלים בדבר הזה ולא היו יכולים לעמוד בנסיון כלל ועיקר, וממילא לא היתה להם הזכות שתעמוד להם כדי לצאת ממצרים! והדברים נוראים ואיומים עד למאוד!
הראה להם שהוא מהול – וכי הוא לא פגם בבריתו כל אותן שנים
ואולי אפשר להסביר על פי זה מה שמובא במדרש על הפסוק: 'ויאמר להם גשו נא אליי ויגשו' – שהראה להם שהוא מהול. והשאלה מה הראיה, והרי כבר פשטה השמועה בכל העולם שמלך מצרים גזר על כל מי שבא לבקש מהם אוכל ומחיה – שימולו עצמם, אם כן כל המצרים היו נמולים!! אלא שהיתה לשבטים הקדושים נבואה וברומטר רוחני להרגיש ולדעת האם יוסף הצדיק פגם בבריתו או שלא פגם בבריתו, וכשקרא להם יוסף, אמר להם: הרי יש לכם את החיישנים הרוחניים המתאימים לדעת האם נפגמה הברית או לא, הנה בידקו נא וקיבעו האם גדרתי עצמי בעריות או לא.
הבנתו וידיעתו של יוסף בעומק מהלכיו של הקב"ה – ללא שום תרעומת
ומכאן אנו למדים שליוסף הצדיק יש עומק עצום, שכן אם נתבונן בכל התלאות שעברו על יוסף הצדיק, הוא הרי היה יכול להתרעם כלפי מעלה ולשאול מדוע מגיעים לו כל כך הרבה צרות?? ו"איפה הקדוש ברוך הוא" חס ושלום! וכל מיני שאלות כאלה, אבל יוסף הצדיק היה איתן ויציב באמונתו בכל כוחותיו, ולא היתה לו שום תרעומת כלפי מעלה, וכך יכל לגדור את עצמו ולשמור על קדושתו למרות כל הנסיונות והמוקשים שנפרסו לפניו על כל צעד ושעל.
כל קושי בחיינו מכוון מלמעלה ואין שום דרך להתרעמות ח"ו
ואם ניקח את הדברים האלה לעצמנו נראה שבעצם כל אחד מאתנו נגוע בחוסר יציבות באמונה הפשוטה בהקדוש ברוך הוא, וכי על כל קושי ואפילו קל שפוקד אותנו כבר אנחנו שואלים ומתרעמים: למה זה מגיע לי! למה לא עומדים לי זכויותיי! למה לימוד התורה שלי לא מגן עליי! איפה הקדוש ברוך הוא! [חס ושלום], ועל זה התורה מלמדת אותנו ואומרת, הנה תלמד מיוסף הצדיק שהיו לו הרבה הרבה יותר קשיים ונסיונות ממך ואף על פי כן עמד בכל הנסיונות הכי קשים והכי מכשילים!!
נסיון העקדה – ביאור הרמב"ן
גם למדנו כמה פעמים את דברי הרמב"ן על הפסוק בעקדת יצחק: 'והאלהים ניסה את אברהם', ומבאר מהו אותו נסיון ש"ניסה את אברהם"? ומבאר, וז"ל: "עניין הניסיון הוא לדעתי, בעבור היות מעשה האדם רשות מוחלטת בידו, אם ירצה – יעשה, ואם לא ירצה - לא יעשה, ייקרא "נסיון" מצד המנוסה; אבל המנסה יתברך יצוה בו להוציא הדבר מן הכח אל הפועל, להיות לו שכר מעשה טוב, לא שכר לב טוב בלבד. ודע, כי השם צדיק יבחן, כשהוא יודע בצדיק שיעשה רצונו וחפץ להצדיקו יצוה אותו בנסיון, ולא יבחן את הרשעים אשר לא ישמעו! והנה כל הנסיונות שבתורה לטובת המנוסה", עכ"ל.
עמ"ק בגימטריא רד"ו
ויוסף הצדיק ראה שהנסיונות שהוא עובר הם לא רק בשביל עצמו, אלא הוא הבין שהנסיונות הם בשביל כלל ישראל, וכי זה מה שהולך להציל אותם ולהוציא אותם ממצרים! וכבר הביא בעל הטורים שעמ"ק בגימטריא רד"ו, הרי שאותה עצה מעמ"ק חברון היתה כל כולה כדי להביא ליוסף את כל הנסיונות, ואם יעמוד בהם – יוכלו בני ישראל לזכות ל"רדו"!
יוסף הצדיק מבין את הכל! הוא הבין ועקב וקלט את כל התוכנית כולה, והוא מבין שהוא זה שייסד את הקדושה במצרים, כך שיוכלו בני ישראל לחלוש את כל המ"ט שערי טומאה שבה, את כל הזימה שבה, ועל ידי עמידתו בנסיונות הוא יוכל לטהר את אותן טומאות!
עמידה בנסיון – שעת רצון להתפלל על זרעו וצאצאיו שיעמדו באותו נסיון בעתיד
יש חידוש בשם הסבא רבי מסעוד אביחצירא, אביו של סידנא בבא סאלי, שאומר: הנה כשאדם נמצא בנסיון קשה והוא התגבר על עצת היצר הרע ולא התפתה, ולא נכשל ולא נפל ברשתו – נוצרה לו באותה שעה שהוא מתגבר על הנסיון "שעת רצון" מיוחדת להתפלל שגם יוצאי חלציו יוכלו לעמוד באותו נסיון ולהתגבר כשם שהוא הצליח לגבור על יצרו ולעמוד בנסיון הקשה שיצרו פרש לפניו.
הנה כשאדם עומד בפני נסיון, כל ההסתכלות שלו צריכה להיות שונה, ועליו להעמיד מול עיניו לא רק את הקושי שבעמידה בנסיון, אלא יצייר מול עיניו את כל הדורות שאחריו, את כל הצאצאים שיצאו ממנו, וכי על ידי ההתגברות שלו בנסיון – הוא סולל בפני כל זרעיותיו את הדרך הבטוחה לגבור גם הם ולעמוד באותו נסיון שעומד בפניו עתה.
באותו מעמד יש לו הזדמנות נדירה והיא חובתו - להתפלל באותו מעמד שגם כל זרעו יוכלו לעמוד בנסיון הזה!
כי אבי ואמי - בעמידתם בנסיון – עזבוני, עזרוני; או אז ה' יאספני
והנה, על הפסוק: 'כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני' מבאר רבי מסעוד זיע"א, שכשאדם עמד מול נסיון והצליח להתגבר עליו, לא יחזיק טיבותא לנפשיה, כי אולי אביו או אמו שלו עברו את הנסיון הזה והם התגברו עליו והם שנתנו לו את הכח לעמוד בנסיון שהוא עתה גבר עליו! וזהו 'כי אבי ואמי עזבוני' – מלשון עזוב תעזוב עמו, והם אלו שעזרו לו, ובזכות זה 'וה' יאספני', בזכות אותן תפילות שהתפללו על יוצאי חלציהם באותה שעה שבא לפניהם הנסיון והצליחו להתגבר עליו, ואז זכו ל'וה' יאספני', שה' אספני ושמני במחיצתו שלא אכשל, וכל זה בזכות הוריו.
ולפי זה הכל מובן, מדוע היה צריך יוסף הצדיק לעבור את כל אותן הנסיונות, ומה היתה אותה ה"עצה העמוקה", מדוע יוסף הצדיק היה צריך לספר את כל החלומות ומה היתה התועלת בזה, מה הרעיון של ה"כתונת פסי"ם", והראיה היא שאחי יוסף לא הכירוהו, ואיך באמת הם לא הכירוהו? כי הקדוש ברוך הוא סימא את עיניהם על מנת שיבואו בצורה מכובדת להם וליוסף הצדיק, כדי שיבינו שיוסף הצדיק עבר את כל מה שעבר עד שהוא עתה מתייצב מולם – הכל לטובתם הרוחנית כדי שיוכלו להחזיק מעמד במצרים בהמשך דרכם.
מדוע יוסף לא סיפר לאביו על היותו חי במצרים בעבדותו ובגדלותו?
דרך אגב, האור החיים הקדוש מביא (פרק מ"ה פסוק כ"ו) עוד מהלך. הוא שואל, וז"ל: "וראיתי לתת לב בענין יוסף, איך לא חש על צער אביו כמה שנים?? והן אמת, בימי עבדותו - נוכל לומר כי עשה ולא הצליח, אלא אחר שעלה לגדולה למה לא כתב אגרת לאביו להפיג צערו? כי יודע היה יוסף גודל הפלגת חיבת יעקב בו, ויתאבל עליו ימים רבים, ולמה לא שלח לבשרו?? ותגדל עוד הקושיא על ימי הרעב שהיו עוברים ושבים מארץ מצרים לארץ כנען, ולא חש על צערו? ועוד, מי התיר לו אחר שבאו אחיו להאריך לו ימי צרה שלא להודיעו תיכף ומיד!! והן אמת כי למה שנתגלגל בעניינים שגזר הגוזר רבים הם שהיו צריכין להיות כן, האחד - לשלם ליעקב כ"ב שנים שלא שימש אביו, וכמו כן היה הוא בצער כ"ב שנים, וגם למספר רד"ו שגזר ה' שיהיו במצרים, וגם לירד יעקב בכבוד גדול מה שלא היה כן אם היה יורד קודם, וכמה פרטים שנמשכו, אלא לצד יוסף צריכין לתת טעם לדבר".
שיקול דעתו והחלטותיו של יוסף שלא לגלות לאביו שהוא חי – מול בושתם של אחיו
ואומר האור החיים הקדוש יסוד גדול, ואני חושב שזה יכול לתת תנו מסר גדול ונורא לכל אחד ואחד מאתנו.
וכך הוא כותב, וז"ל: "ונראה כי טעמו של יוסף טעם לשבח, והוא כי מעת ירידתו למצרים עד עת בוא דברו יתברך והוציאו מבית האסורים למלוך אין סיפק בידו להודיע לאביו, ואפילו שיונח שהיה סיפק בידו, חש על נפשו שידעו אחיו בדבר, ולצד בושתם וכלימתם מאביהם ימסרו עצמם עליו לאבדו מן העולם לבל תגיע להם בושת מאביהם, וגם אפשר כי יקללם וימותו כולם, ומצד זה יבקשו לקעקעו מהעולם, לזה חש על נפשו שידעו אחיו בדבר וימנע מבא בדמי נפשו, ואחר צאתו ממאסר ונעשה שר וגדול והלכה לה חששא ראשונה, אף על פי כן נמנע מהודיע לאביו, והוא על דרך אומרם ז"ל (ברכות מג:) מוטב שיפיל אדם עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חבירו, וחש על כבוד האחים מלביישם לפני יעקב ויצחק וכל זרע יעקב, וסבל שיישאר אביו בצערו מלביישם, ועוד, אף כי אחר שעלה לגדולה חשב שיוסיף בליבם מיחוש ההשטמה ממנו, ויתיעצו עליו לעוקרו מהעולם, וכמו כן תמצא שאמרו ז"ל (תנחומא כאן) שרצו לעוקרו אפילו בימי גדולתו ובא גבריאל ופזרן".
הדברים שאומר האור החיים הקדוש הם עצומים ונוראיים עד למאוד! הנה יוסף הצדיק חושב שהוא לא ילבין את פניהם ולא יגרום להם לבושה לפני אביו, ולא יכלים את כבודם בפניו, ואפילו שזה בא על חשבון צערו של אביו שנצטער כל אותן השנים שנעלמה ממנו רוח הקודש!
ביאור הרמב"ן: במוסרו הטוב" של יוסף לא סיפר לאחיו על היתו חי
והנה הרמב"ן ביאר על הפסוק הבא שם: 'וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם', וז"ל: "יראה לי על דרך הפשט שלא הוגד ליעקב כל ימיו כי אחיו מכרו את יוסף, אבל חשב כי היה תועה בשדה והמוצאים אותו לקחוהו ומכרו אותו אל מצרים, כי אחיו לא רצו להגיד לו חטאתם, אף כי יראו לנפשם פן יקצוף ויקללם, כאשר עשה בראובן ושמעון ולוי, ויוסף במוסרו הטוב לא רצה להגיד לו, ולכך נאמר ויצוו אל יוסף לאמר אביך צוה לפני מותו לאמר וגו', ואילו ידע יעקב בענין הזה היה ראוי להם שיחלו פני אביהם במותו לצוות את יוסף מפיו, כי ישא פניו ולא ימרה את דברו, ולא היו בסכנה ולא יצטרכו לבדות מלבם דברים".
גדולתו, מלכותו ושלטונו האמיתיים של יוסף
הנה מכאן רואים את גדולתו האמיתית של יוסף הצדיק, וכי בכאן נבחנה מעלתו להיות "מלך" עליהם, כי על כל דבר מלך שלטון, והוא היה שולט בעצמו ובמידותיו בפלס האמת והיושר באמת מוחלטת! לו ראויה המלוכה!
יוסף הצדיק רצה שהאחים יעריכו את כל מה שהוא עבר – כדי שיתחשלו בכך
ואפשר להוסיף עוד נדבך על הדברים הנ"ל, והוא שיוסף רצה שהאחים יכירו וידעו בעליל עד כמה הוא דאג להם ואהב אותם לאורך כל הדרך, וכי כל התלאות שהוא עבר וכל הנסיונות שהוא היה צריך לעמוד בהם – הכל היה למענם, למען עתידם ועתיד כל זרעיהם, ועל ידי אותה ידיעה הם יוכלו לקבל את דבריו בצורה ישרה ונכונה, כי על ידי אותה הערכה יקבלו ממנו את הל המהות שהוא שמר את גדר הערווה.
מדוע יעקב למד תורה אצל שם ועבר ומדוע לימד את יוסף את תורתם דוקא?
והנה יעקב אבינו, לפני שהגיע לבית לבן – היה ארבע עשרה שנה בבית שם ועבר, ולמה היה צריך להיות דוקא בבית שם ועבר, וכי עד אז לא היה יעקב "איש תם יושב אוהלים"?! ומדוע אם כן היה צריך ללכת לבית מדרש אחר וללמוד שם תורה, אחרי שבמשך ס"ו שנים השקיע את כל כולו בלימוד התורה והמית עצמו באוהליה??
הזכרנו כבר את אחד הפירושים שמביא רש"י על פרשת וישב על הפסוק "כי בן זקונים הוא לו" – בר חכים, ואונקלוס ביאר שם שכל מה שהוא למד בבית שם ועבר לימד ליוסף הצדיק, ומדוע לימדו דוקא מה שלמד בבית שם ועבר ולא מה שלמד על ברכי אביו יצחק וסבו הגדול אברהם אבינו??
שם ועבר שרדו את המבול ואת דור הפלגה למרות הטומאה שהיה בדורם
ושמעתי שמבארים, שכן ידוע ששם ועבר היו צדיקים יחידים ששרדו את דור המבול ואת דור הפלגה, והם כיצד לשמור עצמם ולגדור עצמם בקדושה ובטהרה למרות שבכל אותו הדור היתה התדרדרות נוראית של טומאה ושל ערווה עד כדי כך שהקדוש ברוך הוא היה צריך להחריב את כל מה שהיה באותו הדור! ממילא ראה יעקב ברוח קודשו שדוקא אצלם הוא היה יכול לשאוב את הכוחות לבניית "תיבת נח" רוחנית שלא ייפגע מפגעי הטומאה של הדור! וברוח קודשו הוא ראה את יוסף הצדיק "כי טרוף טורף", והוא ידע שהוא עתיד לרדת למצרים ולהיות שם לבד לגמרי במשך עשרים ושתיים שנה מול נסיונות קשים, ולכן דוקא תורת שם ועבר היתה נחוצה ליוסף הצדיק כדי לחזקו ולהעמידו יציב ואיתן מול הפגעים הקשים האורבים לו שם.
נמצאנו למדים שיוסף הצדיק היה מודע לחלוטין למה כל נסיון ונסיון שעמד בפניו נועד, והוא ידע שהוא חייב לעמוד בהם לא למענו אלא למען כל עם ישראל שעתידים לרדת למצרים ומשם לצאת ולקבל את התורה מתוך מ"ט שערי קדושה!
יהי רצון שהקדוש ברוך הוא יציל אותנו מכל מיני נסיונות ומכל מיני דברים קשים ופגעים קשים, וכנעמוד מול הנסיון, נעמיד מול עינינו שאין זה רק למעננו אלא למען ולתועלת כל הבנים וכל זרעינו וצאצאינו – שיוכלו גם הם לעמוד באותם נסיונות.
ויש לדעת שהשלכה אחת של אדם שעומד בנסיון, יכולה להיות לה פעלים נוראים ועצומים בשמים לכל צאצאיו.
ויהי רצון שהקדוש ברוך הוא יתן לנו כח לעמוד בכל אלה.
[1] וז"ל: רש"י: מעמק חברון - והלא חברון בהר שנאמר (במדבר יג) ויעלו בנגב ויבא עד חברון? אלא, (ב"ר) מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, לקיים מה שנאמר לאברהם בין הבתרים (לעיל טו) 'כי גר יהיה זרעך'".
[2] הערת העורך: לא מצאתי כזה כלי יקר, חיפשתי גם בשאר המפרשים על החומש ולא עלתה בידי, לבר מפירוש האברבנאל על אתר שאמר שראובן הוא שנתן את העצה כדי לכפר על מה שבלבל את יצועי אביו, ואולי לזה התכוון מרן שליט"א.
[3] וגם מובא במדרש, ששאלו בנות מצרים את אשת פוטיפר מה יש לך מיוסף דוקא, וכי חסרים בחורים במצרים?? וכדי שיבינו למה היא כך נוהגת, הושיבה אותן במטבח עם סכינים חדים וביקשה מהם לחתוך אתרוגים, וציוותה על יוסף באותה שעה לחצות את המטבח, ואותן נשים היו מסתכלות בו ומרוב השתהות על רוב יופיו לא הרגישו שחתכו את אצבעותיהן באותם סכינים חדים בהם חתכו את האתרוג.