הגמרא בקידושין נט. אומרת שבעת החלטת בני זוג להינשא, יכול המקדש לתת לאישה כסף קידושין ולהתנות שמועד חלות הקידושין יידחה לזמן מאוחר יותר.
הגמרא נותנת דוגמא כגון האומר לאישה הרי את מקודשת לי בעוד שלושים יום שאז הקידושין חלים בתום תקופת ההתניה.
לכן אם בתוך שלושים הימים אדם אחר קידש את האישה, אזי האישה מקודשת לשני ולא לראשון, משום שחלות הקידושין של הראשון יחולו רק בתום שלושים הימים מנתינת מעות הקידושין וממילא בינתיים יכול אדם אחר לקדש את האישה.
דין דומה של השהיית חלות המעשה או הקניין, מצינו בגמרא כתובות פב. בדין האומר לחבירו משוך פרה זו והיא תהיה קנויה לך רק בעוד שלושים יום, אזי מעשה הקניין חל אך העברת הבעלות תיעשה רק בתום תקופת התנאי שנקבע בין הצדדים.
הר"ן בנדרים כח. וכן התוס' ביבמות צג. הרשב"א בקידושין נט. ועוד ראשונים מעלים שאלה מקדמית ועקרונית בכדי להבין את דין השהיית חלות הקידושין או חלות הקניין.
שהרי בכל קניין שנעשה באופן רגיל, אזי מעשה הקניין בעת הסכמת הצדדים לעסקה, מעביר את הבעלות מהמוכר אל הקונה.
אם כן יש להבין כיצד מעשה משיכת הפרה שנעשה בעת התרצות הצדדים למכירה, יכול לחול ולהעביר את הבעלות בעוד שלושים יום. הרי בעת ביצוע מעשה הקניין הבעלות איננה עוברת באופן מיידי וממילא משיכת הפרה (או במקרים אחרים הגבהה, חזקה וכדו') לא יצרה הוראת בעלות מיידית ולכן הקניין כלה נגמר והלך לו (כלתה קניינו) ואם כן כיצד בעוד שלושים יום פתאום הבעלות על הפרה תעבור מהמוכר אל הקונה.
שאלה דומה ניתן להציג גם על הדין של המקדש אישה מכאן ועד שלושים יום, שלכאורה מעשה הקידושין היה לפני שלושים יום, אבל אז מעשה הקידושין לא יצר חלות קידושין וממילא כיצד בתום שלושים הימים מתעורר לו המעשה שכבר איננו קיים בעולם ופתאום מפעיל חלות קידושין.
הראשונים מבארים כי בכדי לענות על שאלת חלות הקניין לאחר שכלתה קניינו או במילים אחרות כיצד מעשה הקניין שנעשה בנקודת זמן אחת יוצר קניין או חלות בנקודת זמן מאוחרת יותר יש להבחין בין סוגי הקניינים השונים.
הבעיה של כלתה קניינו מתייחסת רק לקניינם שיש בהם מעשה פיסי כגון קניין משיכה הגבהה וכדומה משום שמעשה הקניין נעשה בנקודת זמן אחת ואילו לפי רצון הצדדים חלות הקניין נעשה בנקודת זמן מאוחרת יותר.
אבל קניין כסף שבו הקונה מעביר למוכר את התשלום עבור המקח, אזי יש לומר כי מעשה הקניין חל גם בתום תקופת ההמתנה, מפני שהמעות נמצאות ביד המוכר וממילא הם יוצרים חלות קניין בתום השלושים יום.
הראשונים מוסיפים לבאר כי גם אם המוכר השתמש במעות שהקונה נתן לו וממילא בתום תקופת ההמתנה כבר אין מעות קניין ביד המוכר.
בכל זאת ניתן לומר שקניין הכסף חל, משום שאם העסקה תתבטל, אזי המוכר יתחייב להשיב לקונה את כספו וממילא יש שיעבוד ממוני על רכוש המוכר ולכן ניתן לראות בשיעבוד הממוני או בחוב הכספי כאילו כסף הקניין קיים ופועל חלות(השלמת העסקה מוחקת את החוב והשיעבוד).
עוד מבארים הראשונים כי גם בקניין על ידי מעשה, כגון משיכה הגבהה חזקה וכדומה, למרות הבעיה של כלתה קניינו, בכל זאת ניתן לדחות את חלות הקניין לזמן מאוחר יותר וזאת כאשר המוכר בעת ביצוע מעשה הקניין יאמר לקונה כי הקניין חל מעכשיו ולאחר שלושים יום.
אמירת מעכשיו גורמת שמעשה הקניין יחול כבר עכשיו בעת מעשה הקניין וממילא בעיית כילוי הקניין כבר איננה עולה משום שהקניין חל בעת ביצוע מעשה הקניין.
לכן גם הוספת האמירה של "עוד שלושים יום " אין היא מוגדרת כדחיית זמן חלות הקניין, אלא יש בה רק כדי להוסיף תנאי נוסף למכירה.
שהרי המוכר יכול להציב תנאים למכירה, כגון המכירה מתבצעת רק בתנאי שירד גשם וכדומה, כך המוכר מציב תנאי לעסקה שהקניין מתבצע כעת, אבל רק בתנאי שיעברו שלושים יום ממעמד כריתת הסכם המכירה. (לאמירת מעכשיו במעשה הקניין יש כמה הסברים ואין כאן מקום להאריך ולפרט את הבנת הדברים).
לאור דין קניין מעכשיו ועד שלושים יום, יש פוסקים שסוברים כי למרות שעל פי ההלכה ניתן לבטל עסקה או רכישה רק בעקבות אונאת מחיר כפי שנפסק בשו"ע חו"מ סי' רכז' או במקרים שנמצא פגם במקח כפי שנפסק בשו"ע חו"מ סי' רלב' וכדומה.
בכל זאת גם החוק שמאפשר במקרים מסוימים להחזיר את המקח ולבטל את הרכישה בתוך ארבעה עשר יום ממעוד הקניה יש לו תוקף הלכתי.
משום שהחוק שמורה על הרחבת זכויות הצרכנים לביטול רכישה, הרי הוא יוצר מנהג מדינה של כלל הציבור וממילא ניתן לומר שהקונה והמוכר בעת עשותם את הקניין, הם גומרים בדעתם לעשות קניין של מעכשיו ולאחר ארבעה עשר יום.
לכן לקונה עומדת זכות ממונית של ביטול המקח וקבלת כספו בחזרה מדין קניין מעכשיו ולאחר זמן על ידי קניין משיכה, קניין כסף או כל קניין אחר שבכוחו להעביר בעלות וליצור קניין.
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה
לתגובות: stern1416@gmail.com