"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה' אלקיך נותן לך לשבטיך ושפטו את העם משפט צדק". אומר השל"ה הקדוש (דרך חיים תוכחת מוסר), שמבואר בספר היצירה שהנקבים שבאדם נקראים "שערים" ואומר על דרך הרמז, "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" בכל השערים שבגוף, ובמיוחד חלקו העליון של הגוף שהוא החלק החשוב, שבו מצויים העיניים הפה האזנים והאף, כל הנקבים, צריך להציב בהם שופטים ושוטרים. ומדויק שצריך גם את השוטרים וגם את השופטים: השופט יגדיר את היעד ויקבע לך על פי השכל כיצד ראוי לנהוג, השוטרים יכפו, ויוודאו שהדבר הלא טוב לא יעשה. וכן הנמשל: האדם צריך לפתח לעצמו שופטים ושוטרים בשערי הגולגולת, ובפרט בפגמים שבקדושה וכמו שמרומז בפס' 'איה הקדשה היא בעיניים', הקדושה של האדם היא בעיניים. כל העניינים האלה צריכים באלול חיזוק.
[ולעניין המחשה, מובא מעשה, שהרב החסיד רבי יעקב מוצפי זצ''ל התיר לנסוע במונית במקום באוטובוס בעבור שמירת העיניים , ולשלם ההפרש מכספי מעשר (ואין ללמוד מכאן הלכה למעשה אלא ללמוד על חומרת הפגם). ועוד בעניין זה מצאנו בזוה''ק (בחק לישראל פרשת תזריע יום שני): מדוע כה חמור הוא עניין שמירת העיניים ? – שהרי האדם כאשר ח"ו תר אחרי עיניו - נהנה על ידם ואסור להנות בהנאה מסוג זה, כי אם ע''י חופה וקידושין, שאם לא כן, הופכת הנאה זו להיות תועבה לפני המקום].
לנצל את ימי האלול
השערי תשובה (ש"א ב') אומר וז"ל: "ודע, כי החוטא כאשר יתאחר לשוב מחטאתו יכבד עליו מאד ענשו בכל יום, כי הוא יודע כי יצא הקצף עליו ויש לו מנוס לנוס שמה, והמנוס הוא התשובה, והוא עומד במרדו והנו ברעתו, ובידו לצאת מתוך ההפכה, ולא יגור מפני האף והחמה, על כן רעתו רבה".
עוד מובא במדרש: "ואמרו רבותינו זכרונם לברכה על הענין הזה (קהלת רבה ז, לב): משל לכת של לסטים שחבשם המלך בבית האסורים, וחתרו מחתרת, פרצו ויעבורו ונשאר אחד מהם. בא שר בית הסוהר וראה מחתרת חתורה והאיש ההוא עודנו עצור, ויך אותו במטהו. אמר לו: קשה יום! הלא המחתרת חתורה לפניך ואיך לא מהרת המלט על נפשך?".
ונשאלת השאלה מדוע בא שר בית הסוהר ומכה אותו, ועוד מוכיחו לאמור היה לך דרך לברוח ולא ברחת?! והלא הדברים תמוהים ביותר, שהיה לו לשר בית הסוהר לעטרו לאותו אסיר, ולרוממו על היותו אדם ישר והגון, שלא ברח כשאר חבריו. דברים אלו של השערי תשובה חמורים הם עד למאוד, ומוכרחים לומר שבא רבנו יונה בספה"ק שערי תשובה ללמדנו שהמניע הראשון של האדם להשתמש ב"פתח המילוט" שברא לו הקב"ה, חודש אלול, הוא הפחד ויראת ה' מעוצם הדין. וע"כ אותם לסטים שחתרו מחתרת לברוח מבית הסוהר, עשו כן מיראת העונש שיבוא אליהם כאשר יגיע מועד המשפט, ולכן בהזדמנות הראשונה שמצאו ברחו. אולם לעומת זאת אותו אסיר שלא ברח, מראה במעשהו זה שאין הוא חושש וירא כלל וכלל, לא מן השופט ולא מן העונש. ולכן מכהו שר בית הסוהר לומר לו כיצד אינך חושש מן העונש?
כן האדם באלול, הקב"ה מכין לנו את "דרך המילוט" מהעונש, והיא התשובה, שחובתה מוטלת על כל איש ישראל בפרט באלול. ועצם זה שאינו מנצל אותה דרך, הוא העוון, הוא הפשע. שבהימנעות האדם מתשובה מוכיח הוא על עצמו שאינו ירא כלל מאלוקיו וממשפטו.
במשך השנה נמצאים בבית האסורים, אבל הקב"ה באלול חותר לנו את מחתרת וצריכים לדעת לנצל את הפתח שפתח לנו השי"ת לטובתנו ולהצלתנו.
האדם חייב לפשפש ולמשמש במעשיו להכיר בחטאיו ולהקדים בעבודת התשובה. אל יטעה האדם נוכח מצבו הגשמי הטוב – בריאות משפחה פרנסה וכד'. האדם צריך לפתח רגש של כניעה מפני בורא עולם דווקא מתוך השפע הרב שהקב"ה מרעיף עליו.
אין לך אלא הכלים שהקב"ה מסר לך בידך!
בפרשת שופטים [דברים יז' ח'-ט'] נאמר: "כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין וכו' ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם. ודרשת והגידו לך את דבר המשפט'. פרש"י "ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו." ודברים אלו ע"פ הגמ' בר"ה (כה:) "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השפט אשר יהיה בימים ההם. וכי תעלה על דעתך שאדם הולך אצל הדיין שלא היה בימיו? הא אין לך לילך אלא אצל שופט שבימיו, ואומר אל תאמר מה היה שהימים הראשונים היו טובים מאלה". מדברי הגמרא הללו נמצינו למדים כי האדם חייב להישיר מבט אל המציאות, ולהתמודד עם האתגרים העומדים בפניו בעזרת הכלים שיש בידו. קיימא לן שאין הקב"ה מעמיד את האדם בניסיון אלא אם כן מסוגל הוא לעמוד בו, ולכן אע"פ שאדם מזהה שיש ירידת הדורות וגדולי הרבנים של היום כבר חסרים מבקיאות שהייתה לקדמונים, מ"מ בא הכתוב ומבשר שאין לאדם להתייאש ולוותר נוכח הכלים שהקב"ה מסר בידו. הכתוב בא ומבשר שהקב"ה מפקיד בידי עם ישראל בכלל, ולכל יחיד ויחיד בפרט, את הכלים והאמצעים הנצרכים לצלוח את אתגרי הזמן, ולכן אל לו לאדם לוותר במחשבה מוטעית שאין לו את הכוח והיכולת או שאין לו אל מי לפנות. גם בדורות מאוחרים מצווה התורה: "ובאת אל הכהנים הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם" ואל תאמר "שהימים הראשונים היו טובים מאלה". כמו שאחד מגדולי המוסר היה אומר, אדם אומר: "אילו היה לי את הלב של חסיד פלוני, ואת המח של הגאון אלמוני, ואת המידות של המשגיח פלמוני, אה!! אז הייתי יכול לעבוד את ה'!". עונים לו לאותו אדם, הקב"ה רוצה שאתה עם הלב שלך והמח שלך והמידות שלך תעבוד, רובוטים הקב"ה לא צריך. גם רבי עקיבא התחיל בגיל ארבעים את לימוד התורה וזכה לעלות במעלות גדולות עד כדי כך שהראה הקב"ה למשה רבנו את ר"ע יושב ודורש בכתרי אותיות, ואמר משה להקב"ה כדאי הוא ר' עקיבא שעל ידו תימסר התורה.
לפעמים בא היצר הרע לאדם ומנסה להדיח באמירות כגון: איך אתה בכלל יכול לעשות את "אלול", עם המשפחה, עם הילדים, עם הכולל, שמו לך חשבון גדול, איך תעשה חשבון נפש, איך אתה תגיע, מה תעשה?
יהודי צריך לפתח בטחון שאם אכן הקב"ה "צִייד" אותו במשפחה, בטיפול באישה ובילדים, בהספק גדול בלימודים ובעבודה, ועם כל זאת גם ציווה אותו להגיע מוכן לעשרת ימי תשובה, אזי מדובר בניסיון שיכול האדם לצלוח.
יהי רצון שננצל את הימים הקדושים האלו ונקיים את כל מה שהקב"ה דורש מאתנו, והעיקר זה להיות ערניים ולרצות להשתפר כמה שיותר, ועל ידי זה גם ראש השנה שלנו יהיה לרצון, וכן גם יום הכיפורים, חג סוכות ושמחת תורה.
במאמר מוסגר, יש החושבים שעיקר העבודה מסתיימת בראש השנה או ביום כיפור, אבל האמת אינה כך – כשם שעבודת הסליחות היא "עבודה" רוחנית המוטלת על היהודי, כך עבודת השמחה בחג הסוכות ובשמיני עצרת היא "עבודה" שאין לזלזל בה, ודורשת הכנה והתבוננות. בשמחת תורה אנחנו נדבקים בהקב"ה. ובשונה משאר הרגלים והמועדים, בשמיני עצרת אין מצווה מיוחדת ליומו. בראש השנה מצוות עשה לשמוע קול שופר, ביום הכיפורים מצוות "ועיניתם את נפשותיכם", וכן בסוכות וכן בפסח. בשמיני עצרת, אין מצווה מיוחדת, עם ישראל זוכה להדבק בהקב"ה בבחינת "נגילה ונשמחה – בך", ע"י עצם קדושת היום ותוקף קדושתו הנשגבה בלבד, והם הן עיקרו של יום. בשמיני עצרת עם ישראל והקב"ה לבד בלי שום חוצץ, כחתן וכלה בחדר הייחוד.