הגמרא בבא מציעא עו: אומרת כי אומן שהתבקש על ידי מזמין עבודה לתת את שירותיו המקצועיים, מותר לו בתנאים מסוימים לחזור בו מהסכמתו לבצע את העבודה וכן מזמין העבודה יכול בתנאים מסוימים להודיע לאיש המקצוע כי אין הוא מעוניין בשירותיו.
דין זה מעלה שאלה מרכזית אשר נוגעת למהות ההסכם שבין מזמין העבודה ואיש המקצוע, משום שביטול הזמנת העבודה על ידי המזמין או ביטול ההסכמה להעניק שירות מקצועי על ידי האומן, עשויים לגרום לנזק והפסד ממוני וממילא יש לדון כיצד מותר לבטל את הזמנת העבודה למרות הנזק הממוני שהוא עשוי להיגרם.
בפתח הדיון יש לציין כי הנזק שעשוי להיגרם מביטול הזמנת העבודה, הוא אינו נזק ישיר כדוגמת המזיק את ממון חברו, אלא הגדרת הנזק נחשבת כגרמי (גרמי היא הגדרת נזק שאיננו ישיר אשר קיימת לגביו מחלוקת ביחס לחיוב הממוני של המזיק/גורם הנזק).
תוספות ועוד ראשונים מקשים מדוע לפני תחילת העבודה של הפועל(ביחס להפסקת העבודה לאחר תחילת העסקתו של העובד יש לדון בנפרד) יכול המזמין להודיע לפועל על ביטול הזמנת העבודה.
הרי לשיטת רבי מאיר הסובר שיש חיוב ממוני בדינא דגרמי, אזי ביטול הזמנת העבודה עשויה לגרום לנזק (אם הפועל לא ימצא עבודה אחרת) וממילא יש לאסור את אפשרות הביטול, מחשש לגרימת נזק.
תוספות מבארים כי אכן אם הפועל לא ימצא עבודה אחרת, אזי יחול החיוב של דינא דגרמי והמבטל יתחייב בתשלומי הנזקים ( ויש לדון בנפרד ביחס להיקף תשלום הנזק ) אך בדרך כלל למרות הטירחה ועוגמת הנפש של הפועל, אומן יכול למצוא עבודה חילופית.
לכן מבארים התוספות שיש להעמיד את דברי הגמרא המתירה ביטול הזמנת עבודה, רק באופן שהאומן מצא עבודה חילופית.
הרמב"ן לאור קושי בדברי רש"י מבאר, כי לשיטת רש"י אין ביטול הזמנת העבודה גורמת חיוב ממוני, משום שהזמנת עבודה איננה מוגדרת כהתקשרות המחייבת את הצדדים, אלא יש בה רק "דברים בעלמא" שאין בהם כדי ליצור חיוב ממוני.
קצות החושן בסי' שלג' מביא שבנו הקשה על שיטת התוספות שסוברים כי אם האומן לא מצא עבודה חלופית, אזי מדינא דגרמי מזמין העבודה חייב בתשלומי נזקו של הפועל.
שלכאורה דין זה עומד בסתירה לדברי הגמרא בירושלמי פרק ט משנה ג', האומרת שמניעת רווח ממוני איננה מוגדרת כנזק שיוצר חיוב ולכן הנועל את חנות חברו בכדי למנוע את כניסת הקונים אין הנועל מתחייב בתשלום הנזק ומניעת הרווחים.
בכדי לתרץ את הקושי שבדברי התוספות, מבאר הקצות החושן שיש להבדיל בין נזק ממוני רגיל כפי שמצינו בנועל את חנות חבירו, לבין נזק ממוני בתוספת נזק גוף כפי שצריך להתייחס למבטל הזמנת עבודה מאיש מקצוע.
כמקור לטיעון שבמניעת עבודה יש גם נזק גוף מביא הקצות החושן את דברי הגמרא במסכת בבא קמא פה: האומרת כי מי שנעל את חבירו בחדר ובכך מנע ממנו לצאת לעבודתו, אזי הנועל מתחייב בתשלום שבת.
תשלום "שבת" מלשון שביתה ומניעת עבודה כפי שמצינו בדין נזקי הגוף שמלבד חובת תשלום הנזק שנגרם לנפגע, המזיק חייב גם בתשלומי צער ריפוי שבת בושת.
ממילא טוען הקצות החושן כי במקרה של נעילת חנות חבירו, אין הנועל מתחייב בתשלום, מפני שמניעת רווח אין בה כדי ליצור חיוב ממוני כשיטת הירושלמי שהובאה לעיל שמניעת רווח ממוני אין בה חיוב מדין מזיק.(דין המבטל את כיס חברו שהוא פטור).
אבל במקרה של המבטל את "גוף חברו" מן העבודה, אזי יש להתייחס אל מעשה המבטל כאל נזק גוף שיוצר חיוב "שבת" ולכן המונע מחברו לעבוד, יש לו לשלם פיצוי עבור מניעת רווחי העבודה ושכר הפעולה.
תירוץ נוסף לקושיית בן הקצות החושן על דברי התוספות, מבאר המחנה אפרים בהלכות גזילה סימן יג' שיש להבחין בין סבירות הנזקים במקרים הנידונים.
ביאור המחנה אפרים מבוסס על הבנת היקף החיוב בדינא דגרמי. בירושלמי בבא מציעא בפרק ט' משנה ג' מובא כי המבטל את כיס חברו – שפירושו מי שמונע(מבטל) רווח ממוני מחברו, אין הוא חייב בתשלום הנזק, אירוע נזק זה מוגדר גם כגרמי משום שהוא לא נזק ישיר.
לעומת הדין של המבטל את כיס חברו(מנע מחברו עסקה או מסחר), מצינו שהירושלמי מחייב פיצוי ממוני במקרה של המבטל את שדה חברו וכן מצינו שהירושלמי מסתפק מה יהיה דינו של המבטל את חנות חברו.
בפני משה מבאר כי ספק הירושלמי במקרה של הנועל את חנות חברו מתבסס על השאלה האם נעילת החנות דומה למקרה של המבטל את שדה חברו (מונע רווח ופירות מן השדה).
מניעת רווחים משדה חברו יוצרת חיוב ממוני, משום ששדה בדרך כלל מניבה פירות ורווחים ולכן ההפסד ניכר וברור, אבל בחנות פעמים מצוי כי אין היא מניבה רווחים, משום שישנם ימים שהחנות עומדת ריקה מקונים.
ממילא סגירת החנות יכולה להיות דומה לדין הכללי של מבטל כיס חברו, שאין במקרה זה נזק ברור ומוגדר, מפני שייתכן כי חברו לא היה מרוויח מהפעולה או מהעסקה שהוא מנע ממנו.
מתוך כך טוען המחנה אפרים כי בנידון של ביטול עבודת הפועל, תוספות מבחינים בין מקרה שהפועל מצא עבודה אחרת לבין מקרה שהוא לא מצא עבודה חלופית וזאת משום שמניעת עבודה מפועל מוגדרת כנזק ניכר וברור משום שבדרך כלל מזמינים את האומן לבצע את עבודת אומנותו.
לכן טוען המחנה אפרים שיש לתרץ את קושיית בן הקצות החושן באמצעות הבחנה בין המקרה הכללי של המבטל את כיס חברו שאין במקרה זה וודאות לרווח, לבין המקרה של ביטול עבודת האומן או הפועל, שיש בה הפסד ברור וממילא יש בה גם חיוב ממוני לתשלום פיצוי.
בשו"ע חו"מ סימן שלג' נפסק כי גם מזמין העבודה וגם העובד יכולים לחזור בהם מהסכמתם בטרם העבודה החלה(ויש לדון בנפרד באפשרות החזרה לאחר תחילת העבודה).
לאור האפשרות לבטל את הזמנת העבודה ללא חיוב בתשלום פיצוי, דנו האחרונים האם מבטל ההזמנה ייחשב כמחוסר אמנה כפי שפסק בשו"ע חו"מ סי' רד' את דברי הגמרא ב"מ מט: שיש לו לאדם לעמוד בדיבורו.
בסמ"ע סי' שלג' כתב כי הטור בסי' רד' מביא מחלוקת האם שינוי מדיבור או מהבטחה לקנות בגין מציאת מקח זול יותר נחשבת "כמחוסר אמנה".
מתוך המחלוקת בעניין מקח וממכר, סובר הסמ"ע שניתן להסיק כי גם בביטול הזמנת אומן בגלל מציאת אומן זול יותר, תהיה מחלוקת האם המבטל ייחשב כמחוסר אמנה שאינו עומד בדיבורו אם לאו.
עוד נפסק בשו"ע כי אם לאחר ביטול הזמנת העבודה, נותן השירות לא מצא עבודה חלופית, אזי מזמין העבודה מחויב בתשלום שכרו של הפועל (ויש לדון מהו גובה הפיצוי).
הדברים נכתבו לעיון ולימוד ואין בהם הוראת הלכה למעשה
לתגובות: stern1416@gmail.com