להתנהל בהליכי גירושין עם עורכי דין, מגשרים, בתי משפט, ענייני כספים וכו', זה לא קל. והעניינים הופכים לאף יותר מסובכים כשהילדים מתחילים להקשות קושיות. עם זאת, טאטוא העובדות מתחת לשטיח יכול להשפיע בצורה הפוכה על המשפחה שלכם. אם המטרה היא בית שליו שבו יורשי העצר שלכם מפתחים חוסן למול שינויים שצצים בחיים, הסתרת האמת לא תביא אתכם לשם. בסופו של דבר, אתם רוצים לספק להם תחושת ביטחון לשאול שאלות ולחלוק רגשות ולכן, פסיכולוגים מציעים להוציא מהלקסיקון את שלושת הביטויים הבאים:
1. "זה לא קשור אליך"
מן הסתם, אתם מעוניינים שהילדים שלכם ידעו שלגירושין אין קשר אליהם והם לא אשמים בהם ולכן זו נראית לכם תגובה הגיונית לחלוטין. אבל לפי ד"ר קרולין רובנשטיין, פסיכולוגית מוסמכת, היא לא מספיק יעילה בכדי למנוע את מה שיגיע אחר כך: "נו, אז מה כן גרם להם?!", כי מבחינת הצאצאים שלכם, תמיד יש סיבה (והם צודקים).
"לילדים יש דמיון פעיל והם יכולים להעלות תרחישים רבים שאין להם שום קשר לסיבת הגירושין", היא אומרת. אמירת "זה לא קשור אליך" גם מתכחשת למציאות שהגירושין כוללים את הילדים בתוכם ויש להם השפעה עליהם, דבר אשר, מסבירה ד"ר רובנשטיין, עלול לסבך את הרגשות והחוויות שלהם ואת מה שהם יהיו מוכנים לשתף עתכם.
אז מה להגיד במקום? היו כנים לגבי הסיבה שבגינה נפרדתם (במסגרת היכולת שלכם ושלהם, כמובן). לדוגמה, לדברי ד"ר רובנשטיין אתם יכולים להסביר שהעילה לגירושים היא שאמא ואבא לא מסתדרים ולא מרגישים שהם יכולים לפתור את זה. למבוגרים יש בעיות של מבוגרים שלפעמים לא ניתן לפתור, עם כמה שהם ינסו.
2. "זה דבר טוב"
כמובן, זה כנראה דבר טוב למשפחה בטווח הארוך, אבל מנקודת מבט של ילד... פחות. שלוש המילים הללו מבטלות את כאבו. "כמעט כל ילד רוצה שההורים שלו יהיו ביחד תחת קורת גג אחת. גם אם לאחד מהם יש בעיות כעס או דברים אחרים שהילד יכול לראות, רוב הילדים רוצים להאמין באגדה שאיכשהו הכל יסתדר. זה מאתגר לראות בגירושים משהו חיובי", מסבירה ד"ר רובנשטיין.
אז מה להגיד במקום? הכירו ברגשות הצאצאים שלכם ובמורכבות הסיטואציה, על ידי כך שפשוט תקראו לילד בשמו. דהיינו: תודו שגם לכם קשה. משם, נסו לשתף את נקודת מבטכם והיו כנים לגבי ההחלטה שלכם שנלקחה כמוצא אחרון, כדי שהילדים יגדלו בבית רגוע. הסבירו, אומרת ד"ר רובנשטיין, שאתם יכולים להיות אבא ואמא טובים יותר כשאתם מאושרים בעצמכם.
3. "אתה תקבל הכל כפול!"
תראו, יורשי העצר שלכם כנראה מבינים יותר ממה שאתם חושבים. "למרות שהורה עשוי לחשוב שזה מרגיע, רוב הילדים רוצים שני הורים בבית במקום דברים חומריים יותר, או שני בתים לבקר בהם", אומרת ד"ר רובנשטיין. הביטוי הזה הוא דוגמה נוספת למשפט שמנסה למזער את רגשותיו של ילדכם ואת היקף האירועים האמיתיים - גם אם זה נעשה מתוך רצונכם העמוק להגן עליו.
אז מה להגיד במקום? "הדגישו שהם יקבלו יותר זמן איכות עם כל אחד מכם בנפרד", מורה ד"ר רובנשטיין. "אם הילדים הולכים לבית השני כמה לילות בשבוע, נסו לגרום להם להתלהב מלעצב חדר חדש ומן ומכך שיש להם מקום שני להתקשר אליו כשהם מצויים בצרה. אם אחד ההורים בוחן מקומות מגורים חדשים, אם הילדים גדולים מספיק, קחו אותם איתכם על מנת לקבל את המשוב שלהם ולוודא שהם אוהבים את הבית החדש הפוטנציאלי שלהם".