שאלנו פסיכולוג ילדים: האם לילד שלי יש מספיק חברים?

"אנחנו יצורים חברתיים. התפתחנו במשך המוני שנים בחיים בקבוצות, בהסתמכות אחד על השני, בתמיכה הדדית ובהשתתפות בגידול ילדינו. ככאלו, אנו מדברים לפעמים על "המוח החברתי" בהשוואה ל"מוח ההגיוני או הרגשי". במצב קיצוני, ילדים עם קשיי למידה חברתיים עשויים לקבל אבחנות כגון אוטיזם או הפרעת תקשורת חברתית. אבל מהתיאור הנ"ל, לא נראה שמיומנויות חברתיות מהוות בעיה אצל הילד שלך. גם לא נראה שהוא בודד - לפחות הוא לא מדווח על כך. אז מה כן נורמלי? ומה לא?

יש מגוון רחב של הבדלים נורמטיביים בסוציאליזציה. במחקרים שנערכו בתחום גילינו שמה שחשוב הוא לא מספר החברים שיש, או, לצורך העניין, אפילו מספר הפעמים בשבוע שבהם נפגשים איתם, אלא מתי רוצים לקיים אינטראקציה חברתית, האם יש עם מי לעשות זאת והאם זה קורה בהצלחה, ללא מריבות, אובדן עניין או אתגר אחר? חלק מהילדים גדלים בקהילות שבהן יש גישה לרעים רבים. אחרים מוצאים את עצמם בקהילות שבהן יש מעטים בני גילם. שום מצב אינו בהכרח עדיף על השני. (במילים אחרות, אין מספר "קסם" של חברים שצריכים להיות לצאצא שלכם.)

אני קורא להורים לא להשוות את עצמם ואת ילדותם לאלו של בניהם ובנותיהם - במיוחד בימים אלו, בעת שמגפת הקורונה הקשתה עוד יותר על ילדים להתרועע יחדיו, אפילו אצל כאלו עם התפתחות סוציאלית נורמלית. אבל, הורה שמודאג מהרווחה החברתית של ילדו, הנה ארבעה דברים שהוא יכול לעשות בנידון:

1. שוחחו עם המורה בכיתה של יורש העצר שלכם. שאלו אותו על הקשרים בבית הספר, ההתנהגות במגרש המשחקים, העבודה עם ילדים אחרים במהלך פעילויות קבוצתיות וכו'. האם הוא מעורב באינטראקציה עם כולם או שהוא מתבודד? אם הוא אכן מתבודד, זו בעיה שצריך לטפל בה.

2. עזרו לו לזהות לפחות חבר טוב אחד מבית הספר. לאחר מכן, עשו מאמץ להזמין את הילד הזה אליכם הביתה למשחק, לשינה או לפעילות אחרת. זה יתן לכם כהורים את ההזדמנות להתבונן מהצד ולראות כיצד הוא מתקשר עם בני גילו.

3. בדקו אם הוא מוזמן למסיבות או לפעילויות אחרות עם עמיתיו לכיתה. לרוב זהו נתון מובהק. אם הוא נקרא לבוא למסיבות, הדבר מצביע על כך שהוא מקובל, אפילו בגיל הצעיר הזה שבו "כולם מוזמנים".

4. הקשיבו לו והתבוננו בו. אני חושב שיש לדאוג כאשר ילדכם מדווח על בדידות, עצבות או אומללות, כשהוא מדווח שאף אחד לא אוהב אותו או שאין לו חברים, או כשאתם רואים אותו במצבים קבוצתיים עומד בצד ואינו מסוגל או לא רוצה להיות חלק. לילדים יש שני סוגים של בעיות חברתיות בסיסיות: או שהם אגרסיביים מדי וסוערים או שהם מבודדים ומסוגרים. הראשון מוביל לדחייה על ידי חברים. השני הוא הזנחה מצדם.

אם כל המידע שלעיל ו/או התצפיות שערכתם מעוררים דאגה גדולה יותר, השלב הבא יהיה לדבר עם פסיכולוגית מוסד הלימודים ולבקש מרופא הילדים שלכם הפניה לפסיכולוג ילדים. אבל אם המורה של ילדכם לא מודאג והתבוננתם בילד שלכם כשהוא מנהל אינטראקציה מוצלחת עם בני גילו, אז אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים שסביר להניח שהוא מסתדר מצוין".