כשהילד חוזר מהגן עם ציור שהוא צייר, ישנם הורים שיחמיאו לו כאילו הדף המקושקש הוא לא פחות מיצירת אומנות עתיקה, ויש הורים שפשוט יסתפקו במחמאה מתבקשת ויתלו את הציור על המקרר ליומיים ואז לפח, אך ישנם גם הורים רבים שמתעניינים באבחון ובפענוח של ציורי הילדים ולפעמים אף משתתפים בקורסים והשתלמויות בנושא במכללות רבות ובאוניברסיטאות.
הורים רבים ואנשי חינוך סבורים כי בציוריו של הילד חבויים רמזים רבים אודות אישיותו ומצבו הרגשי. אולם אין זה קל לפענח את הציור: הוא כתוב בשפה מיוחדת שיש לרכוש ולהתנסות בה ככל שפה אחרת, זו השפה הויזואלית, שפה של צורות ודימויים חזותיים, לא מילוליים.
לשם כך פיתח דוקטור יונתן שתיל את שיטת הגרפו-דרמה. ייחודיות השיטה היא בכך שמסתכלים על הציור כמכלול, בצורה הוליסטית, ומנסים כאילו להקשיב לאמירות הפשוטות של הילד בשפתו, שהוא מביען בעזרת ציורו. שיטת הגרפו-דרמה מבוססת על התבוננות בציור. במקום לנתח ולחקור מתוכו מה הוא מלמד אודות הילד, בגרפו-דרמה מפעילים את הדמיון החזותי ושואלים מה הילד מספר לי בציורו. מבחן פענוח ציורי ילדים אמנם מורשה מבחינת החוק לשימושו של כל אדם, אולם חשוב להיות מודעים לכך שאבחון שגוי עשוי לגרום לאי הבנות ואף לעורר קשיים.
לפניכם עשרה כללים שידריכו אתכם בלמידת ציור ילדיכם:
- אבחן ציור של ילד רק אם יש לו בעיה שפענוח ציורו עשוי לסייע לפתור. אל תאבחן סתם מתוך סקרנות או משחק.
- רצוי שלא לידע את הילד שבכוונתך לאבחן את ציוריו. הפענוח נתפס כביקורת או כציפייה ועשוי להרתיע את הילד מלצייר.
- אל תעיר לילד דבר לגבי ציורו, בשעה שמצייר או אחרי כן. הערות כגון: שכחת לצייר ידיים, למה הראש כל כך גדול, תוסיף עוד צבעים וכד' – אינן רצויות. מצד שני, כן אפשר לשאול: מה רואים בציור? או לומר: הציור נראה בעיני מאוד יפה.
- בחר לפענח ציור שהילד השקיע בו והתאמץ להצליח. רצוי שיהיה ציור שיש בו דבר מיוחד, יוצא דופן. אין טעם לאבחן ציורים סתמיים שהילד צייר או שירבט בלא התכוונות מיוחדת, או שהוא טוען לגביהם: זה לא הצליח לי.
- אל תנסה לנחש מתוך הציור את עובדות המציאות של הילד (אם אינו מוכר לך). הדבר כמעט בלתי אפשרי ורק יחידי סגולה חוננו באינטואיציה מיוחדת לעשות זאת. מתוך הציור בלבד כמעט בלתי אפשרי לדעת האם דמות הגברתן הגיבור בציור משקף את המצייר, או להיפך את משאלתו של ילד חלש. וכן למשל, האם כל בני המשפחה שבציור אכן קיימים במציאות.
- הסתכלות ראשונית בציור. בטרם תבחן פרטים שונים ראה את הציור במבט כולל ונסה להשיב: מה היא התחושה הראשונית שמעורר בי הציור? כאילו הרושם האם הוא רגוע או עצבני? האם חביב או תוקפני? האם שמח או עצוב? רושם ראשוני זה הוא ראשיתו של האבחון.
- אל תסיק דבר מהציור לגבי אישיותו או יכולתו של המצייר בטרם בחנת את רמתו הגרפית. ציורו של ילד שיש לו בעיה בתחום הגרפי עשוי לתת תמונה מוטעית אודותיו.
- היה ער לגילו של הילד: בן ארבע שלמשל אינו מצייר צוואר או בגדים לדמות, אינו יוצא דופן. בן שש או שבע שמצייר כך - זה יותר משמעותי.
- אם מופיעים בציור אברי מין שמקובל להצניעם כשהם חשופים או מובלטים, יש להיות ער לכך ולברר מדוע הילד מדגיש זאת.
- כפי שוודאי נוכחת מהכללים - פענוח ציורי ילדים אינו משחק ילדים. לציור שפה מיוחדת, השפה הוויזואלית, שמועברים בעזרתה מסרים מרתקים כשהם לעתים מוצפנים וחסויים. הפענוח מסקרן ומאתגר, אולם זהו כלי רגיש העלול גם מאוד להטעות.