מסכת סנהדרין, דף עו'
כידוע, ישנו איסור למחוק כתב שרשום בו את שמו של השם יתברך. ובמסכת שבת מובא, שאם יש אדם שכתוב לו שם על בשרו, והוא יורד לטבול במים, מה שיגרום לשם להימחק, אז לפי שיטה אחת הוא פטור, כיון שזה לא מעשה מעשה מחיקה בידיים, זה נחשב ל"גרמא", זאת תוצאה שמתרחשת עקב פעולה אחרת - הוא לא מחק את שם השם, הוא רק ירד למים וממילא שם השם נמחק.
והקשו המפרשים מהמשנה בדף שלנו, שנאמר בה שאם אדם כובש את חברו לתוך המים, זאת אומרת מטביע אותו, זה נחשב למעשה רציחה ממש, ולא לגרמא…הוא לא יכול לטעון, אני רק הכנסתי אותו למים, והוא מת מחוסר אויר, אז למה במחיקה אנחנו אומרים שהוא רק נכנס למים והשם נמחק מאליו ?
ותירצו לפי מה שמובא בהמשך המשנה, שאם כבשו לתוך המים, אבל הוא יכול לעלות,הוא יכול לצאת המים, אז הכובש פטור. אם כך יוצא, שאם אדם ידחוף את חברו, שכתוב לו שם השם על הגוף, לתוך המים, הדוחף יהיה פטור, כיון שהנדחף יכול לעלות, וגם הנדחף לא יענש אם הוא לא יעלה, כי זה רק גרמא.
ואולי נאמר שיש הבדל, בין אם מישהו דחף אותו והוא לא עלה, לבין אם הוא ירד בעצמו ולא עלה? שכאן זה כבר נראה כמעשה שלם, הוא גם ירד וגם נשאר במים ? ובכן התשובה היא לא, כיון שעל מעשה הירידה לא ניתן לחייב אותו, כי זה לא מעשה של מחיקה, והוא גם יכל לעלות, ועל כך שהוא לא עלה, ועל ידי זה שהוא נשאר השם נמחק, גם לא ניתן לחייב אותו, כי זה לא מחיקה, זה רק גרמא.