בית המשפט המחוזי בחיפה אישר באופן חריג לגבות מפושט רגל חובות ששייכים לחברה שניהל ונמצאת כיום בפירוק. השופטת ישראלה קראי גירון קבעה כי הוכח שהחייב ביצע הונאה עסקית כשמנה את אשתו ובתו כדירקטוריות "קש", הסתיר מכל מי שהתקשר עם החברה שהוא מנהל אותה אף ששקע בחובות של מיליונים ולא היסס ליטול בשם החברה התחייבויות שידע כי לא תוכל לעמוד בהן.
החייב נמצא בפשיטת רגל מ-2015. כמה שנים קודם לכן – כשכבר התנהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל בגין חובות אדירים של כ-58 מיליון שקל – הוא הקים חברת נדל"ן בשם "בתים ירוקים ייזום ובנייה" אך מאחר שאסור היה לו לקבל תפקיד רשמי עקב מצבו הוא אילץ את אשתו לשעבר ואת בתו לשמש כדירקטוריות בעוד שבפועל הוא ניהל את החברה ביד רמה.
ב-2014 הוגשה נגד החברה בקשת פירוק משום שלא שילמה חוב של כחצי מיליון שקל, וכיום הליכי הפירוק בעניינה מתנהלים בבית המשפט המחוזי בנצרת.
לפני כשנתיים פנו בעלי התפקיד שמונו בתיק הפירוק לבית המשפט שדן בפשיטת הרגל בבקשה לאשר לנושי החברה לגבות מהחייב את החובות כלפיהם עקב ביצוע מעשי מרמה והונאה.
בבקשה נטען כי החייב הציג בפני הנושים מראית עין של חברה מצליחה כדי לשכנע אותם לעשות איתה עסקים, מבלי לגלות שהוא מסובך בחובות עצומים ושהחברה לא יכולה לעמוד בהתחייבויות כלפיהם. בנסיבות אלה נטען כי יש הצדקה לחייבו באופן אישי בחובותיה.
החייב התנגד בטענה שלא הוכח שביצע מעשי מרמה. לטענתו, עצם העובדה שמינה בני משפחה לתפקידים בחברה לא מעידה על תרמית והנושים המשיכו לעשות איתו עסקים מתוך מודעות מלאה למתרחש בחברה.
הרוח החיה
אלא שהשופטת ישראלה קראי-גירון השתכנעה כי "החברה נוהלה מתוך כוונה לרמות את נושיה, ולהעלים מהם את העובדה כי הרוח החיה בה, נתון בקשיים כלכליים ובחובות, והוא נוטל התחייבויות בשמה מבלי שהוא נושא תפקיד כלשהו בה, ומבלי שברור שהחברה תוכל לשאת בהתחייבויות אלו".
השופטת ציינה כי הוכח בפניה שהחייב מינה את בנות משפחתו כדירקטוריות אף שלא היה להן מושג בתחום והשליט עליהן את רצונותיו, קבע את המדיניות של החברה ונטל התחייבויות בשמה מבלי שאף אחד ידע שהוא מסובך כלכלית. בתוך כך נדחתה טענתו כי מצבו ומצב החברה היה ידוע לכל מי שהתקשר עמה. נקבע כי החייב גרם לכולם לחשוב שהחברה חסינה כלכלית ויכולה לעמוד בהתחייבויותיה אף שידע כי מצבה לא תקין, ובנסיבות אלה יש הצדקה לחייב אותו בחובות שצברה החברה כלפי נושים שהוטעו לחשוב שתוכל לעמוד בהתחייבויות כלפיהם.
בהקשר זה השופטת ציינה כי פקודת החברות מאפשרת לרדת לכיסו של החייב אף שלא החזיק בתפקיד פורמלי, שכן כאמור הוכח שהוא זה שניהל את החברה בפועל תוך הטעיית הגורמים שהתקשרו עם החברה.
לפיכך נקבע כי החייב השתמש בחברה כדי לבצע מעשי תרמית ובקשת בעלי התפקיד התקבלה. בהתאם לכך, נושי החברה יוכלו להגיש תביעות חוב בהליך פשיטת הרגל בגין חובותיה.
- ב"כ החייב: עורך דין רשיד עותמאן
- הנאמן: עו"ד ליאור מזור
- בעל התפקיד בהליכי הפירוק: עו"ד שפלר
עו"ד שי כהן עוסק/ת ב- דיני חברות
** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.
הכתבה פורסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין"