במסגרת המכרז, המציעים נדרשו לתמחר עבודות אחזקת מתקני ביוב ושאיבת שפכים בכל אחד מחמישה בסיסי צה"ל, על פי סיווגו ובהתאם לנפח כמויות השאיבה, ולאורך שלוש שנים עם אופציית הערכה בשנתיים נוספות.
שתי הצעות עמדו על הפרק. בעתירה שהוגשה בביהמ"ש, החברה-העותרת, שהפסידה במכרז, ביקשה להורות על ביטול החלטת ועדת המכרזים – המשיבה 1 בהליך – של משרד הביטחון בדבר זכייתה של חברת אחרת – המשיבה 2 – ולהכריז על הצעתה כזוכה או להחזיר את הדיון לוועדת המכרזים.
בעיקרו של דבר, העותרת טענה כי החלטת הוועדה נגועה בחוסר סבירות קיצוני, כיוון שההצעה שקיבלה מהווה הצעה "תכסיסנית וגרעונית".
הצעה תכססנית, בהקשר של טכניקת תמחור ההצעה, מתבטאת בין היתר בשילוב מכוון ומלאכותי של הצעת מחירים גבוהים לחלק מן הרכיבים ומחירים נמוכים לרכיבים אחרים, הכל בהתאם לתכנוני הרווח של המציע, ולא בהתאם לעלות הריאלית של העבודה או לאינטרסים של עורך המכרז.
אחת המחלוקות העיקריות התמקדה בשאלה אם המחיר המשוקלל הסופי של כל אחת מההצעות הוא הקובע איזו מציעה זכאית לזכות במכרז, או שמא יש לבחון תמחור כל מחנה בנפרד, זאת לנוכח טענת העותרת כי התכסיסנות שבהצעת המשיבה באה לידי ביטוי ב'העמסת מחירים' המקימה עילה לפסילתה.
העמסת מחירים
בפסק דין מעמיק וחד, סגנית הנשיא השופטת ורדה מרוז הסבירה כיצד "ממעוף הציפור", הצעותיהן של העותרת והמשיבה יחסית שקולות – מפריד ביניהן פער קטן של כ-2% – אולם מבט ממוקד יותר מגלה שהצעת המשיבה מלמדת על נסיבות חריגות שיש בהן העמסת מחירים ותכסיסנות.
בעיקרו של דבר, השופטת סברה כי תמחור גרעוני ובלתי סביר של אחד הבסיסים (מחנה "צופים") הוזיל את הצעתה של המשיבה אולם רק למראית עין, כאשר למעשה דובר ב"העמסת מחירים מובהקת".
"לא בכדי פורטו במכרז חמישה סוגי מחנות, כמו גם שיעור נפח השאיבה בכל אחד מהם, לרבות מספר השאיבות הנדרש בחודש. ברי כי הפירוט מלמד על הדרך בה ביקשה וועדת המכרזים לבחון את סבירות התמחור הכולל - בהתאם לתמחור של כל מחנה ומחנה", כתבה השופטת.
להמחשת העניין, השופטת פירטה כיצד אם מורידים מחנה אחד, מתגלה כי ישנו פער של כ-2.5 מיליון שקל בין שתי ההצעות, לטובת הצעת ההועתרת.
"פירות התמחור ברורים; המכרז בגין מחנה צופים נקבע לתקופה של 24 חודשים", הסבירה השופטת. "מנגד, תקופת המכרז בגין המחנות האחרים עומדת על 36 חודשים עם אופציה להארכה בת שנתיים. בשיקולי רווח והפסד, 'משתלם' למשיבה להעמיס את עלות שאיבת השפכים במחנה צופים על מחנות אחרים, שהרי סופו של יום, בתום שנתיים, עם חיבורו של מחנה צופים למערכת הביוב, יצומצם היקף עבודתה בכ – 30% בעוד שרווחיה יוותרו יציבים עקב תמחור גבוה ונעדר סבירות שתמחרה את המחנות האחרים, בהתעלם משיעורי השאיבה הנמוכים בהם".
השופטת סיכמה את הסוגיה וקבעה כי הצעת המשיבה חותרת תחת עקרון השוויון וטוהר המידות, בכך שבאמצעותה המשיבה הבטיחה לעצמה רווחים נאים ויציבים שמקורם בבסיסים האחרים, שבהם עלות השאיבה והפינוי נמוכה.
לפיכך, השופטת הורתה על ביטול זכייתה של המשיבה, וקבעה כי הדיון יוחזר לוועדת המכרזים כדי שתשקול ההצעה לגופה ותחליט על המשך הליך המכרז. שני המשיבים – משרד הביטחון והחברה המתחרה – חויבו לשלם לעותרת שכ"ט עו"ד בסך 25,000 שקל.
- ב"כ העותרת: עו"ד איל קרמר
- ב"כ המשיבה 1 (מדינת ישראל): עו"ד ארז שטיינברג – פמ"מ אזרחי
- ב"כ המשיבה 2: עו"ד שירן קובי
עורכי דין מנהלי • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד עמרי ארז עוסק ב- חוקתי ומנהלי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.