התאונה התרחשה לפני 4 שנים בחיפה, כאשר רכב פרטי פגע בנער בן 15 שניסה לחצות מעבר חצייה. למרבה המזל, הנער לא נפגע באורח קשה ושוחרר לביתו לאחר אשפוז בן יום כשהוא במצב טוב.
בשנת 2014 הוגש נגד הנהג כתב אישום לבית משפט השלום בחיפה שייחס לו עבירות של נהיגה רשלנית, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים חצייה בבטחה וגרימת חבלה לגופו.
הנאשם לא הכחיש את התאונה אך כפר בעבירות המיוחסות לו. לטענתו, התאונה הייתה בלתי נמנעת, משום שסונוור מהשמש עד כדי כך שלא יכול היה להבחין בנער שהתפרץ לכביש במהירות. נהג אמבולנס שראה את התאונה אישר דברי הנאשם לגבי השמש וציין כי אף הוא חש מסונוור.
בנוסף, הנאשם טען למחדלי חקירה מהותיים מטעם בוחן התנועה של המשטרה, שלדבריו הגיש את ממצאיו רק כחודשיים וחצי לאחר התאונה, ואת מבחן השחזור ערך בשעות החשכה ומבלי להתחשב כלל בטענת הנהג לגבי הסנוור מהשמש.
המדינה לא התייחסה לטענות החריפות נגד הבודק וטענה בין היתר, כי בכל מקרה, ככל שהנאשם אכן סונוור, היה עליו להאט את מהירות הנסיעה מ-40 קמ"ש ל-30 קמ"ש, מה שהיה מקל עליו להבחין בנער ולבלום בזמן. אלא שהנהג טען שמהירות הנסיעה שלו עמדה על כ-25 קמ"ש בלבד.
בדיקה רשלנית
ואכן, השופטת כרמית פאר גינת לא קיבלה את טענות המדינה והעדיפה את אלה של הנאשם, שנתמכו כאמור גם בעדות של עד ראייה ניטרלי ומהימן.
השופטת מתחה ביקורת על התנהלות בוחן התנועה, שמלבד ההשתהות עם עריכת הבדיקות ביצע אותן בתנאי ראות שונים לחלוטין מאלה ששררו במועד התאונה שהתרחשה בצהרי היום. מעבר לזה, נמצא כי הבדיקה נערכה ברכבו של הבוחן במקום ברכב של הנאשם או ברכב דומה אחר.
מחדל חקירה נוסף עסק במהירות הנסיעה ובמהירות ההליכה של הנער. השופטת הורתה לבוחן לבצע חישוב מחודש של מהירות החצייה, בהתחשב בכך שהנער עצמו ציין כי הלך מהר מאוד ("בין הליכה מהירה לריצה") אולם חישוב חדש לא הועבר לה.
מחדלי החקירה הללו, קבעה השופטת, הם מהותיים ופגעו ביכולתו של הנאשם להתגונן כראוי מפני האישומים נגדו. ועל כן, השופטת קבעה כי המדינה לא הצליחה להוכיח את אשמת הנאשם מעל לכל ספק סביר. הנאשם זוכה מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.
- שמות באי הכוח לא צוינו בהכרעת הדין
עורכי דין תעבורה • להכרעת הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד דניאל קופלר עוסק/ת ב- תעבורה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.