מינו את בנם וכלתם כ"בנים ממשיכים": רשאים להתחרט?

לפני כשנתיים הגישו ההורים תביעה לביטול המינוי בטענה שהוחתמו על המסמך שלא מרצונם. לגרסתם, לפני 32 שנה ולבקשת בנם, הנתבע, הם הסכימו לחתום על מסמכים המאפשרים לו לבנות בית במשק. מאחר שהם אינם יודעים קרוא וכתוב הם סמכו עליו שמדובר במסמכים למתן היתר בנייה ותו לא.

לדבריהם, רק לפני כשנתיים גילו לראשונה כי הנתבעים מוגדרים כ"בנים ממשיכים" באקראי ממכתב שקיבלו מרמ"י, אך הם מעולם לא הסכימו או רצו בכך. התובעים ציינו כי בעוד שהם חקלאים שעיבדו את אדמתם במשך עשרות שנים, בנם אינו חקלאי ומעולם לא עסק בחקלאות. כמו כן, המשק מעולם לא יועד לו אלא לבן אחר, שנפטר לפני כ-20 שנה.

לחילופין עתרו התובעים לבטל את מינוי הנתבעים לנוכח "התנהגותם המחפירה והמזלזלת" כלפיהם.

הנתבעים טענו מנגד כי התביעה הוגשה בשל לחצים כבדים שמפעיל על ההורים אח אחר "שאינו בוחל באמצעים לרבות נקיטת אלימות פיזית כנגד יתר ילדי התובעים".

לטענתם, המסמכים שמכוחם מונו נחתמו בפני שני עדים, מזכיר המושב ויו"ר אגודת המושב, ויש להניח שאלה ביצעו את תפקידם כמו שצריך ווידאו שהתובעים מבינים על מה הם חותמים.

כמו כן, מינוים הוא "מתנה" שהושלמה כבר ב-1982 עם אישור המינוי על ידי רמ"י ורישומם כבנים ממשיכים בספרי הסוכנות היהודית (שחכרה את הקרקע מהמינהל והחכירה אותה למושב ב"הסכם המשבצת המשולש").

כבוד ודרך ארץ

השופטת פאני גילת כהן מבית המשפט למשפחה בקריית גת הסבירה כי מינוי בן ממשיך חוסה תחת דיני המתנה, המבחינים בין מצב של "התחייבות לתת מתנה" שבו הנותן רשאי לחזור בו בתנאים מסוימים, לבין מצב בו המתנה כבר הוענקה למקבל ולא ניתן לבטלה.

השופטת הוסיפה כי בכל הקשור למינוי בן ממשיך נפסק כי הקניית הזכויות מסתיימת ומושלמת, מבחינת נותן המתנה, עם קבלת אישור הסוכנות היהודית על המינוי.

השופטת ציינה כי כשבוע לאחר שהתובעים חתמו על מסמך המינוי אישרה אותו הסוכנות היהודית ומינוי הנתבעים כבנים ממשיכים דווח לרמ"י. במצב זה מדובר במתנה שהועברה לנתבעים והתובעים לא רשאים לחזור בהם.

השופטת הבהירה כי מבחינה עקרונית להתנהגות הנתבעים ולטענה כי הם לא עוסקים בחקלאות בעיקרון אין רלוונטיות שכן הסכם המינוי לא העמיד תנאים כלשהם. יחד עם זאת, לנוכח החובה המוטלת על מקבל המתנה לנהוג כלפי הנותן בתום לב, כבוד ודרך ארץ, כמובן שניתן היה להיענות לדרישת ההורים אם היו מוכיחים את טענתם ל"התנהגות מחפירה" אך הם לא עשו כן.

טענותיהם הנוספות של התובעים כי הם אינם יודעים קרוא וכתוב וכי התכוונו להעביר את המשק לבן אחר נדחו בהיעדר הוכחה.

בסיכומו של דבר דחתה השופטת את התביעה. לנוכח גיל ההורים וכדי לא להעצים את מימדי הסכסוך חויבו התובעים בהוצאות בסך 5,000 שקל בלבד.

• ב"כ התובעים: עו"ד רון שוורץ
• ב"כ הנתבעים: עו"ד עומרי אלירז

עורכי דין משפחה • לפסק הדין לחץ כאן

הכותב: עו"ד שמעון גנון עוסק/ת ב- דיני משפחה

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.