על מגרש שברחוב נוה שאנן עומד בניין חד קומתי ובו חמש חנויות, שתיים מהן מוחזקות בחכירה על ידי מי שהפכו להיות הנתבעים בתביעה שהגישו נגדם שניים מבעלי הזכויות במקום.
התובעים טענו כי הנתבעים חרגו, בבנייה שאינה כדין, משטחן המקורי של היחידות שאותן הם חכרו.
לטענתם, אם במשך שנים הדבר לא הטריד אף אחד, הרי שכיום הם מבקשים לבנות על גג הבית תוספת של קומות, הדורשת תמיכה הנדסית של עמודי תמיכה שנופלים בדיוק בחלקים שמחזיקים הנתבעים בחריגה.
כמו כן, נטען כי הנתבעים תפסו חלק מן הגג ללא רשות, בכך שהציבו בו אנטנות ומנועים של מזגנים.
בתביעתם הם ביקשו להורות לנתבעים לסלק את ידיהם מאותם שטחים חורגים, וכן לשלם להם דמי שימוש ראויים במה שהחזיקו בו שלא כדין. בנוסף, הם ביקשו לחייב את הנתבעים בהפסדים שנגרמו להם בשל עיכוב הבנייה של תוספת הקומות.
מנגד, הנתבעים טענו, בין היתר, כי התובעים "מושתקים" מלטעון לשינויו של מצב ששורר בנכס מזה עשרות שנים.
עוד נטען כי גורמי התכנון לא יאפשרו בנייה בחלקים עליהם מצביעים התובעים, אלא רק את הריסתו של הבנין והקמת בניין חדש.
לא לשלול מאחרים
השופט גיא הימן פירט וניתח את ההסכמים שנחתמו בנוגע לנכס וכן את תולדות הבעלויות והחכירות.
בהתאם למדידות שמאי מומחה מטעם ביהמ"ש, השופט השתכנע שהנתבעים אכן חרגו מהסכמי החכירה ואימץ את חוות דעתו – אותה כינה "מקיפה ומפורטת" – כמעט במלואה.
באופן כללי, השופט הבהיר כי אסור לאף אחד מן הזכאים להשתמש ברכוש משותף לעשות זאת בדרך של החזקה בלעדית או שימוש מתוך שלילת זכותו של אחר ליהנות ממנו.
כך למשל, השופט ציין כי "איש מן הנתבעים לא הציג אישור להצבתו של דבר כלשהו על הגג ואיננו, כאמור, חלק ממה שהוחכר לנתבעים". בעניין זה השופט דחה טענות של הנתבעים והבהיר כי לעובדה שזיפתו או טיפלו בגג אין משמעות בכל הקשור לנושא הקנייני.
השופט אף דחה את הטענות בדבר "השתק". ראשית, משום שהתובעים בעלים רק משנת 2014. כמו כן, השופט הבהיר כי אפילו אם הנתבעים הסיקו שקיבלו רשות "בהתנהגות" – מה שנקרא בעגה המשפטית "רשות מכללא" – התובעים רשאים לחזור בהם.
בסיכומו של דבר, השופט הורה לנתבעים לפנות את השטח שהם מחזיקים בחריגה מהסכם החכירה, בכפוך לכך שהתובעים ישיגו אישור מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה, שלפיו פינויו של שטח זה נחוץ לשם קבלתו של היתר בנייה.
לפי השופט, אם יתברר שלא ניתן ליישם בנייה במקום, הרי שהאיזון בין זכותם של הנתבעים להסתמך על מצב קיים לבין כוחם של התובעים לפעול לשינוי משתנה באופן מהותי, מה גם שיש למנוע חוסר תום לב בשימוש בזכות לעתור לפינוי כזה.
עם זאת, השופט דחה את התביעה הכספית לדמי שימוש ולהפסד ממון בשל עיכוב בבנייה, בנימוק שהתובעים לא הוכיחו דבר מן הסכומים הנתבעים.
הנתבעים חויבו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 8,750 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד אשר כהנא
- ב"כ הנתבע: עו"ד יעקב הרכבי
עורכי דין מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן
עורך דין יוסף משעל עוסק בדיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.