האם והבת התגוררו בשכירות מוגנת בבית שבמועצה המקומית אזור עוד משנות ה-60. לפני מספר שנים גילתה רשות הפיתוח, בעלת המבנה, ליקויים מהותיים בבית וביקשה לפנות את הדיירות במטרה להרוס את המבנה, אך האם סירבה למרות הצעת הרשות להשתתפות בשכר דירה חודשי ותשלום דמי פינוי בסך של 390 אלף שקל.
לפיכך פנתה רשות לפיתוח לבית משפט השלום ברמלה בבקשה שיורה על פינוי הדיירות ולחילופין על הריסת המבנה הרעוע על מנת למנוע סכנה לציבור.
לייעוץ בתחום:
האם והבת לעומת זאת הגישו תביעה נגדית במסגרתה ביקשו לחייב את רשות הפיתוח, המועצה המקומית אזור והוועדה המקומית לבצע עבודות חיזוק במבנה ולשקמו וכן לשלם להן פיצוי על הנזקים שהתגלו בבית.
בית המשפט השלום נעתר לתביעת הרשות והורה על פינוי הדיירות תמורת דמי פינוי של 625,000 שקל, לאחר שמצא כי המבנה אכן מסוכן לשימוש באופן שלא שווה להשקיע בשיקומו.
בפסק הדין הודגש כי אף שפינוי דיירים מוגנים לצורך הריסה צריך להיעשות רק בתנאי שיבנה תחתיו מבנה חדש, בנסיבות המיוחדות של המקרה, כאשר תוכנית המתאר לא מאפשרת בנייה מחדש, אין מנוס מלהורות על פינוי.
לפני כשנה הגישו האם והבת ערעור לבית משפט המחוזי במרכז-לוד. השתיים טענו כי למעשה רשות הפיתוח דרשה את פינוין בעילות של מסוכנות המבנה והעדר כדאיות שיקומו אולם לטענתן שיקולים אלו אינם מהווים עילת פינוי על פי חוק הגנת הדייר (המונה רשימה סגורה של עילות).
רשות הפיתוח תמכה מצידה בפסק הדין שניתן אך עם זאת הסכימה כי אין לה עילת פינוי לפי החוק אך ביקשה לפרש את הסעיף בהרחבה.
החוק עומד על תילו
השופטות מיכל נד"ב, בלהה טולקובסקי וחנה קיציס קבעו כי יש לקבל את הערעור הדיירות לאחר שמצאו כי לא הוכחה עילת פינוי לפי חוק הגנת הדייר, וזאת מעבר לכך שלטעמן לא הוכח כי המבנה מסוכן.
"המגמה הפרשנית הכללית היא לצמצם את הפגיעה שמסב חוק הגנת הדייר לבעלי הדירות. ברם, אף אם המטוטלת הפרשנית נוטה לכיוון בעלי הדירות, אין להסיק מכך כי זכות הדיור של הדרים בנכס פסה מן העולם. המגמה – מגמה היא, אך החוק עודנו עומד על תילו" ציטטו השופטות מפסק דינו של שופט העליון ניל הנדל שפסק בעניין דומה לפני כשלוש שנים.
לפיכך השופטות קבעו כי יש לפסוק רק על פי התנאים הברורים של החוק, המאפשר מתן צו פינוי רק בתנאי שהריסה של המבנה תהיה תחת דיור חלופי. לפי השופטות, משעה שהוראות התב"ע לא מאפשרות הקמת מבנה חלופי, בנוסף לעובדה שטרם ניתן היתר להריסת המבנה (כפי שהודתה הרשות בהגינותה), תנאי החוק לא מתקיימים ולא ניתן להורות על פינוי.
לפיכך השופטות ביטלו את צו הפינוי (ואת דמי הפינוי) והטילו על רשות הפיתוח לשלם למערערות 30,000 שקל בגין הוצאות משפט.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
עורכי דין מקרקעין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עו"ד אורי בן-עטיה ממשרד בן-עטיה, סרי, פלד עוסק בדיני מקרקעין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.