לפני כחצי שנה רכב צעיר בן 15 ו-11 חודשים על קטנוע בכבישי כפר נעאורה שבצפון הארץ, כשהוא נוהג ללא רישיון וללא ביטוח. הצעיר הודה במעשיו מיד כשעצרה אותו ניידת. לאחרונה עניינו נדון בבית המשפט לנוער בנצרת.
לייעוץ בתחום:
לצורך קביעת עונשו, הוגש תסקיר מטעם שירות המבחן, ממנו עלה כי הנאשם מגיע ממשפחה נורמטיבית, נעדר עבר פלילי ומתואר כתלמיד השומר על התנהגות ראויה. בשיחות פרטניות שערך שירות המבחן, הגדיר הנאשם את מעשיו כטעות הנובעת מטיפשות ילדותית. הוא הביע חרטה על המעשה ואף החל ללמוד נהיגה.
השאלה המרכזית הייתה האם יש להרשיעו או להסתפק באי הרשעה, שהרי הרשעה מהווה "כתם" שעשוי לפגוע בעתידו.
לנוכח התסקיר החיובי, המליץ השירות שלא להרשיע את הנאשם ולהסתפק בהטלת התחייבות כספית, פסילת רישיון, וכן לחייבו בביצוע 50 שעות לתועלת הציבור.
הפרקליטות מצדה אמנם לא התעלמה מממצאי התסקיר, אך יחד עם זאת הדגישה את חומרת העבירות. בהקשר זה היא ציינה כי העובדה שהנאשם נהג בקטנוע בשעת צהריים אף מגבירה את הסכנה הנשקפת מהן.
הפרקליטות הוסיפה וטענה כי לאור העובדה שתופעת הנהיגה ללא רישיון בקרב בני נוער מקבלת תאוצה בזמן האחרון, יש להרשיע את הנאשם. כמו כן, הפרקליטות ביקשה פסילת רישיון, פסילה על תנאי, התחייבות כספית וכן 50 שעות לתועלת הציבור.
סנגורו של הקטין סמך ידיו על ממצאי התסקיר החיובי וציין כי הנאשם הודה במעשיו ולקח אחריות החל מהרגע הראשון – כשעצר אותו השוטר.
הוא ציין כי אין להתעלם מהעובדה שבמקרה הנוכחי לא אירעה תאונה, לא בוצעה בריחה ולא קיימות נסיבות מחמירות נוספות. לפיכך הוא טען שיש להסתפק בענישה צופה פני עתיד, מבלי לבצע פסילה בפועל, וכן להימנע מהרשעתו.
סיכון מול סיכוי
השופטת אילנית אימבר בחנה את שאלת הרשעתו של הקטין. היא סקרה בהרחבה את ייחודו של בית המשפט לנוער שבסמכותו לדון בעבירות המדוברות, והדגישה כי תכליתו של בית משפט זה הוא שיקום הנאשמים המצויים בראשית דרכם.
בניגוד לדעתה הגורפת של הפרקליטות, השופטת סברה כי לא ניתן לומר שבמקרים אלו ההרשעה תהא ברירת המחדל, אלא יש לשקול את שאלת ההרשעה בהתאם למכלול השיקולים הייחודיים והוראות החוק המיוחדות של שפיטת קטינים וענישתם.
לפיכך בחנה השופטת מצד אחד את חומרת מעשיו של הנאשם, ומצד שני את השיקולים המקלים שבהם יש להתחשב. לבסוף קבעה השופטת כי לנוכח מכלול השיקולים, שבין היתר כוללים את ממצאי התסקיר החיובי והעובדה כי הנאשם הפנים את חומרת מעשיו, ובשל החשיבות שבשיקומו – יש להימנע מהרשעתו.
"גורמי הסיכוי אל מול גורמי הסיכון מצביעים על כך כי פניו של הנאשם פונים אל עבר עתיד טוב יותר בו הוא מבקש להתנהל בהתאם למרות החוק ולזנוח מאחור את המעשים בהם הודה" כתבה השופטת בגזר הדין.
משכך, השופטת החליטה לנקוט בגישה שיקומית והטילה על הנאשם 50 שעות לתועלת הציבור , התחייבות כספית בסך של 1,500 שקל להימנע במשך שנה מביצוע העבירות, פסילת רישיונו למשך חודשיים, פסילה על תנאי למשך שנה, וכן תרומה לעמותת אור ירוק בסך של 1,000.
- שמות ב"כ הצדדים לא מופיעים בגזר הדין
עורכי דין דיני תעבורה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין אברהם (בומה) ברחד מייצג בתיקי תעבורה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.