התובע נפגע באירוע שהוכר כ"פגיעה בעבודה", כשנפל במהלך תערוכה שהתקיימה במרכז הקונגרסים הבינלאומי בבנייני האומה בירושלים, אליה הגיע עם בניו לצרכי עבודתו בעסק משפחתי למכירה ושיווק של רהיטים.
לייעוץ בנזקי גוף:
בתביעה שהגיש בבימ"ש השלום בירושלים נגד מרכז הקונגרסים ונגד חברת הביטוח "הראל", הוא סיפר כי בשלב מסוים יצא מאולם התצוגה לכיוון חדרי השירותים. בזמן שפנה אל המסדרון הוא הבחין בעובד ניקיון, ולפתע החליק על מים. תוך כדי נפילה הוא שלח יד לאחור ונפל עליה.
אנשים שהתאספו סביבו ביקשו לעזור לו ולהזמין אמבולנס, אולם לדבריו, הוא חזר אל בניו שהיו באולם התצוגה בתקווה שהפציעה תחלוף מעצמה. כעבור יומיים, כיוון שהכאבים לא חלפו, הוא פנה לטיפול רפואי, שם אובחן קרע בגיד הכתף.
המוסד לביטוח לאומי הצטרף כתובע נוסף וביקש לחייב את הנתבעת בכ-220,000 שקל – סכום הגמלאות ששולמו לתובע.
התובע טען כי הנתבעת אחראית לתאונה כמחזיקת השטח ומאחר שלא פיקחה כראוי על עבודת חברת הניקיון ששכרה. לטענתו, הניקיון בוצע ברשלנות ומבלי שהוצב שלט אזהרה מתאים. כעד לגרסתו הוא הביא עובר אורח שמצא אותו שכוב על הרצפה.
הנתבעת הכחישה וטענה שגרסת התובע אינה מתיישבת עם העובדה שבניו לא באו להעיד. לטענתה, האירוע לא דווח למקום ב"זמן אמת", אינו מופיע בדוחות שגרתיים ולא היה מוכר לעובדים שעבדו במקום בתקופה הרלוונטית.
לחילופין הנתבעת טענה כי חברת הניקיון היא האחראית למחדל, אם היה כזה. עוד נטען כי הניקיון בוצע על פי הנהלים, תוך הצבת שלטי אזהרה ובפיקוח נציג מטעם מרכז הקונגרסים.
איפה המפקח?
"התרשמתי מעדותו של התובע, וכאשר לעדות זו מצטרפת עדותו של עד אובייקטיבי שתומכת בעצם קרות האירוע ובגורם לו, יש בכך כדי להביא למסקנה כי התובע עמד בנטל להוכיח כי נפגע בעת שהחליק על רטיבות שהיתה על הרצפה במסדרון במרכז הקונגרסים בבנייני האומה", קבעההשופטת עינת אבמן-מולר.
במישור המשפטי, השופטת הטילה על הנתבעת את האחריות לתאונה. השופטת הבהירה כי מים על רצפה בזמן אירוע רב משתתפים אינם בגדר "סיכון סביר" ומהווים הפרה של חובת הזהירות המוטלת על מחזיק במקרקעין. השופטת הוסיפה כי חברת הניקיון איננה צד להליך ולפיכך אין מקום להתייחס לאחריותה.
בנוגע לטענות הנתבעת, השופטת ציינה כי לא ברור מי פיקח מטעמה על הניקיון, ומפקח שכזה לא זומן לעדות.
בתוך כך השופטת דחתה טענות בדבר אשמה מסוימת של התובע – מה שנקרא בלשון המשפטית "אשם תורם". השופטת הסבירה שמדובר במקום סגור, נקי ומוארגן, בשונה למשל מהולך רגל ברחובות של עיר, שבהם צריך לשים לב למפגעים.
בהמשך פסק הדין השופטת ניתחה את נזקי התובע, ובסופו של דבר פסקה לזכותו פיצויים בסך כ-264,000 שקל עבור כאב וסבל, הפסדי שכר ועזרת הזולת.
השופטת קבעה כי מסכום זה הנתבעת תשלם לתובע 66,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל, ואילו למוסד לביטוח לאומי הנתבעת תשלם כ-198,000 שקל וכן שכ"ט עו"ד בסך 40,000 שקל.
קביעה זו נבעה מכך שלפי חוק הביטוח הלאומי, המל"ל אינו זכאי לסכום העולה על 75% מסך כל הפיצויים, והנפגע זכאי ליתרה.
- ב"כ התובע: עו"ד א' בארי
- ב"כ הנתבעות: עו"ד א' אמודאי או י' שוורץ ואח'
- ב"כ המוסד לביטוח לאומי: ד' סלע או א' גלאון ואח'
עורכי דין דיני נזיקין • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבת: עורכת דין אירה זילבר ממשרד זילבר, צרור ושות', עוסקת בדיני נזיקין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותבת לא ייצגה בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.