התביעה נדחתה: ביקורת על אישי ציבור אינה לשון הרע

לייעוץ בתחום:

עורך דין לשון הרע

מן הצד השני ניצב קוניק – הנתבע – כיום ראש עיריית גבעתיים, ובתקופה שבה עסקה התביעה כיהן כחבר מועצת העיר מטעם סיעת אופוזיציה ושימש כחבר דירקטוריון יע"ד.

הצדדים הכירו לפני שנים, כשהתובע החזיק בתיק הספורט בעירייה ואילו קוניק היה מנהל מדור הספורט.

התובעים דרשו פיצויים של 500,000 שקל. הם טענו, באמצעות עוה"ד דרור ארד-איילון, כי הנתבע פרסם שלושה פרסומים בתפוצה נבחרת, במטרה לפגוע בשמם הטוב.

פרסומים אלה, שלטענתם מהווים שקרים ולשון הרע, הציגו את התובע כקומבינטור נגוע בנפוטיזם שמנצל את השררה לטובת משפחתו ועסקיו הפרטיים, ואת אחיו כאדם מושחת שבונה את עסקיו על קשרי משפחה, וכמאכר של פרויקטים תמ"א 38.

התובעים טענו כי הנתבע פעל מתוך כעס, בשל מחלוקות עבר על תפקידים ופרוייקטים שונים.

קוניק, שיוצג על ידי עוה"ד גיא אבידן, טען כי כתב את הדברים בפנייה לוועדה למניעת ניגוד עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות במשרד המשפטים, במטרה להביא לחקירת ניגודי עניינים חמורים שהתגלו בעירייה באותה עת, ושלבסוף הובילו לשינויים והחלטות שגרמו לתובע להפסיק לכהן בתפקידים שבהם נשא.

לשיטתו, מדובר בפרוסמים מותרים במסגרת הליך מעין משפטי בפני גוף מוסמך. עוד נטען, בין היתר, כי הדברים לא מהווים לשון הרע, ולכן גם התובעים עצמם נמנעו מלצטט אותם במדויק.

בנוסף, הוא טען כי הדברים נעשו בתום לב ובאופן מידתי, ומטרת התביעה היא להלך עליו אימים.

"האמין בכנות"

השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט ניתחה את הפרסומים, הטענות השונות והחלטות הוועדה, הכל לפרטי פרטים. בסופו של דבר, השופטת החליטה לדחות את התביעה ואף חייבה את התובעים בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 35,000 שקל.

"תלונותיו של הנתבע שהופנו אל הוועדה לא היו תלושות מהמציאות או חורגות מהסביר", כתבה השופטת.

לטעמה, האינטרס הציבורי מחייב לאפשר תלונות כאלה. בהקשר זה השופטת ציינה כי נושא המחלוקת היה כולו בין אנשי ציבור, במתחם ציבורי ובסוגיות ציבוריות. לפי השופטת, בסוגיות שכאלה – ביקורת על התנהלות אנשי ציבור ועל ניקיון כפיהם – יש לאפשר לגביהם הבעת דעה ובטח שיש להתיר להתלונן לגוף האמון על עניינים אלה.

לגבי אחד הפרסומים, השופטת ציינה כי "צודק הנתבע כי היה על הנתבעים לצטט את הדברים המדויקים במלואם שבגינם הם טוענים לשון הרע".

בסיום פסק הדין, השופטת סיכמה את הדברים וקבעה כי פניותיו של הנתבע לוועדה נהנות מחסינות. השופטת אף ציינה כי "אין צורך כי יתקבלו בסופו של דבר, על מנת שהפונה לא יהיה חשוף לתביעת לשון הרע. כמו כן הפניות נעשו בתום לב, ואין ספק שהנתבע האמין בכנות כי קיימת בעייתיות בקונסטלציה העירונית-משפחתית".

• ב"כ התובעים: עו"ד דרור ארד-איילון
• ב"כ הנתבע: עו"ד גיא אבידן

עורכי דין דיני לשון הרע • לפסק הדין לחץ כאן

הכותבים: מערכת פסק דין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.