לפי חוק הבטחת הכנסה, אדם זכאי לגמלת הבטחת הכנסה או השלמה, רק אם הוא
"מוכן ומסוגל לעבוד". לפי נהלי שירות התעסוקה, יש להתייצב פעם בשבוע, אלא אם אי ההתייצבות היא "מסיבה סבירה".
מהי "סיבה סבירה"? העניין נתון לשיקול דעתו מנהל לשכת שירות התעסוקה בלשכה הרלוונטית.
לייעוץ בתביעות דמי אבטלה:
במקרה שהתרחש לפני כשנתיים והוכרע באחרונה בביה"ד האזורי לעבודה בתל-אביב, נדונו נסיבות מעניינות. גבר מובטל בן 47 התייצב בלשכת שירות התעסוקה. הוא שובץ למשרת שומר בחברת שמירה, שם נאמר לו שיעבוד במשרה מלאה.
ביום בו היה צריך להתייצב, הוא התקשר לשירות התעסוקה והודיע על עבודתו החדשה והמלאה. הפקידה האחראית עליו איחלה לו בהצלחה ובכך נגמר העניין. באותו יום, כמובן, האיש לא התייצב, כיוון שחשב שאין בכך צורך.
כמה ימים לאחר מכן נודע לו שלמעשה המשרה לא תהיה מלאה. מאחר שבנסיבות אלה הוא עדיין זכאי להשלמת הכנסה, הוא חזר ללשכה ומאז המשיך להתייצב באופן סדיר.
אלא שבאותו החודש הוא לא קיבל השלמת הכנסה בשל העובדה ש"פספס" התייצבות אחת. לאחר שוועדת העררים דחתה את בקשתו לקבל את הגמלה, הוא הגיש ערעור בביה"ד לעבודה.
המערער, שיוצג על ידי עוה"ד אסף ברק, טען כי אילו שירות התעסוקה באמת סבר שהיה עליו להתייצב למרות שהתקבל לעבודה, האחראית על ההשמה הייתה מודיעה לו על כך במפורש בשיחת הטלפון, ואין לזקוף את מחדלה לחובתו.
המערער הוסיף כי לא הסתיר דבר מהאחראית וכי אינו מתחמק מעבודה כי אם להפך – הוא משתוקק להגדיל את משרתו למשרה מלאה.
לערעורו הוא צירף דו"ח נוכחות לחודש יולי 2014, שלפיו לא עבד במשרה מלאה, ועל כן היה זכאי להשלמת הבטחת הכנסה.
שירות התעסוקה – המשיב בהליך – טען באמצעות עוה"ד עודד סנדלר, כי שירות התעסוקה הוא כלי עזר לביטוח לאומי ואינו קובע זכאות. לטענתו, כיוון שהמערער לא התייצב ביום המדובר, לא ניתן לרשום לו התייצבות בלשכה.
"לא התחמק"
השופטת הבכירה מיכל לויט קיבלה את הערעור. באופן כללי, השופטת הסבירה כי ההחלטה בדבר "סיבה סבירה" לאי התייצבות, כמו כל החלטה מנהלית אחרת, כפופה לביקורת שיפוטית וצריכה להיות סבירה ומידתית.
במקרה הנוכחי, השופטת השתכנעה שיש מקום להפוך את החלטת שירות התעסוקה. "אין כל ספק כי המערער לא התחמק מהתייצבות בלשכה. נהפוך הוא, הנסיבות המתוארות לעיל, שלא נסתרו, ניתן לראותו כמי שעשה כל הנדרש, בתום לב, כדי לעבוד, כפי שנדרש מדורש עבודה", כתבה השופטת.
השופטת הזכירה, בין היתר, כי גם פקידת ההשמה עצמה לא חשבה שהמערער צריך להתייצב בפועל, לנוכח המידע שהיה בידי הצדדים באותה עת, ולפיו המערער צפוי לעבוד בהיקף מלא.
לפיכך, השופטת קבעה שהמערער לא התייצב באותו היום מ"סיבה סבירה", משום שלא נפל פגם או מחדל בהתנהלותו. לחלופין, השופטת גם קיבלה את טענת המערער שלפיה ניתן לראות את שיחת הטלפון עם פקידת ההשמה כעונה על דרישת ההתייצבות.
התוצאה הייתה שהמערער "כאילו" התייצב התייצבות מלאה בחודש יולי 2014. לא נפסקו הוצאות.
- ב"כ המערער: עו"ד אסף ברק
- ב"כ המשיב: עו"ד עודד סנדלר
עורכי דין דיני ביטוח לאומי • לפסק הדין לחץ כאן
הכותבים: מערכת פסק דין
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.