בקיץ 2003 החליט בנק אוצר החייל לצמצם בפתאומיות אשראי של לקוחה – חברת מחשוב שפעלה במגזר החרדי – חילל 13 שיקים שלה והפסיק הוראות קבע לספקים.
הפעולה הפתאומית הובילה לפרסום "אורות אדומים" מטעם BDI ולטענת החברה ובעליה הסב לה נזקים עצומים, שהתבטאו בכך שבסופו של דבר נמכרה לחברה אחרת ב"נזיד עדשים" – תמורת 2 מיליון שקל בלבד.
גם עליך פרסמו דברים לא נכונים?
ביולי 2010 הגישו החברה ובעליה תביעה נגד הבנק לפיצוי על הנזקים שהסב לה קיצוץ האשראי ועל פרסום לשון הרע. התובעים הסתמכו על פסק דין שניתן בתביעה שהגיש נגדם הבנק בשנת 2006 – שקבע כי לבנק אחריות של 50% לנזקים שנגרמו לחברה בעקבות הפסקת האשראי, חילול השיקים וביטול הוראות הקבע.
הבנק טען מנגד כי אינו אחראי להפסדים שלטעמו החברה צברה עוד הרבה לפני שנהייתה לקוחה, וכי פעל כפי שפעל משום שהחברה לא עמדה בתנאי האשראי שלה.
מכל מקום, לא נגרם לה כל נזק כי שוויה ממילא היה אפסי. הבנק טען כי החברה אחראית למחדליה כיוון שהכנסותיה הצטמצמו, בין היתר, בשל עסקאות כושלות, אך היא לא טרחה לצמצם את הוצאותיה.
בתגובה לטענה בדבר לשון הרע, נטען כי לא נגרם לחברה נזק כיוון שכל ספקיה המשיכו לעבוד עמה, וכי ודאי שאין עילה לפיצוי בעליה באופן אישי – שהרי לא היה לקוח. עוד נטען כי הדיווח לBDI היה אמת ונעשה בתום לב לטובת הציבור.
דיווח משפיע
השופטת הבכירה ריבה ניב מבית משפט השלום בתל-אביב דחתה את מרב התביעה שעסקה בנזקי החברה לאחר שקיבלה את הטענה שהייתה במצב כלכלי לא טוב עוד לפני ההסתבכות עם הבנק.
השופטת גם קיבלה את הטענה שהחברה לא פעלה בהתאם למצבה למרות ההפסדים.
השופטת מצאה כי נזקיה הכלכליים עקב הפסקת האשראי לא היו גבוהים והעמידה אותם על 56,400 שקל בלבד – והבנק אחראי ל-50% מהם.
ואולם, השופטת ניב קבעה כי מעשי הבנק, שנעשו שלא כדין, היוו לשון הרע, וקיבלה את התביעה בעילה זו בחלקה.
"לטעמי, אין מקום לפקפוק כי החזרת שקים המפורסמת ברבים, ובמיוחד בדוחו"ת bdi שיש להם השפעה כלכלית, עלולים לפגוע בחברה שלגביה ניתן פרסום כזה...", כתבה השופטת בפסק הדין.
עם זאת, היא סברה כי יש להתייחס לחילול השיקים כמכלול ולא לפסוק פיצוי על כל חילול וחילול כפי שדרשו התובעים.
השופטת קבעה כי גם ביטול הוראות הקבע היה לשון הרע. "אין להתעלם מכך שבעקבות ארוע זה פורסמו הדוחו"ת שהשפיעו על מצבה של החברה כלפי כולי עלמה", קבעה השופטת והוסיפה, כי מאחר שהתובע היה מוכר בבנק בפני עצמו, מגיע לו גם פיצוי אישי.
בסך הכל פסקה השופטת פיצוי של 100 אלף שקל לתובעת ולתובע (בנפרד), כך שהבנק יצטרך לשלם 200 אלף שקל על פרסום לשון הרע, בתוספת 30% מהוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד של 25,000 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד גד טיכו, עו"ד אלי פיטרו
- ב"כ הנתבע: עו"ד מיכאל בן יאיר, עו"ד ישראל בודה
עורכי דין דיני לשון הרע • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין רן קאשי עוסק בתביעות לשון הרע
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.