התובע החל לעבוד בשנת 2007 בחברת "סלושן קליר פוינט" העוסקת בעבודות אלומניום במסגרת תכנית שיקום של המוסד לביטוח לאומי, ושימש כ"עוזר מרכיב". לטענתו, לקח לו שש שנים לגלות שהחברה לא שילמה לו דמי הבראה כדין ולא הפרישה עבורו כספים לקופת הפנסיה, על אף שניכתה כספים משכרו.
לשאלות על זכויות בעבודה:
פנו ל-עורך דין דיני עבודה
פניותיו למנהלו הישיר (שהוא גם אביו של בעל החברה) להסדרת התשלומים החסרים לא נענו, לטענתו, ועל רקע זה הוא התריע בפניו שהוא מתכוון לעזוב את המקום בשל קיפוח זכויותיו. זמן מה לאחר מכן הוא אכן הודיע על התפטרותו, וביקש פיצויי פיטורים.
בשנת 2014, לנוכח התעלמות גורפת מבקשתו, הוא הגיש את התביעה נגד החברה ובעליה לבית הדין לעבודה בבאר שבע.
התובע טען כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בפיצויי פיטורים לנוכח הפגיעה בזכויותיו המוגנות. בנוסף, הוא דרש החזרים עבור דמי הבראה, ותשלומי פנסיה.
התובע ביקש להטיל אחריות אישית גם על בעל החברה, שלטענתו ידע היטב כי החברה אינה משלמת שכר וזכויות כחוק ושומרת לעצמה את הכספים שניכתה מהמשכורת.
החברה טענה כי התובע בכלל אינו זכאי לפיצויי פיטורים, שכן הוא נטש את העבודה מבלי להודיע – לא בכתב ולא בעל פה. עוד נטען כי התובע מעולם לא פנה אליה או למי מנציגיה כדי להסדיר את הסוגיות שהעלה בכתב התביעה.
החברה הוסיפה כי חלק מתשלומי הפנסיה כן הועברו לחברת הביטוח אם כי בשלב מסוים היא הגיעה למצב כלכלי שלא אפשר לה לשלם אותם.
החברה אף ביקשה לדחות את התביעה נגד הבעלים, בטענה שלא היה לו כל קשר אל התובע, שהתנהל מול אביו ומול מנהל העבודה בלבד.
מעיון מתלושי השכר של התובע, התברר כי החברה לא שילמה לו דמי הבראה במהלך כל תקופת עבודתו.
ניצלו את חולשתו
הרשמת רחל גרוס הבהירה כי אין למעשה כל מחלוקת על כך שיחסי העבודה בין התובע לחברה הסתיימו ביוזמתו של התובע.
עם זאת, הרשמת האמינה לעדותו העקבית והמהימנה של התובע, לפיה התפטר רק משום שלא קיבל את זכויותיו ולאחר שגילה כי החברה שמרה בקופתה את הכספים שניכתה משכרו.
בנוסף, הרשמת קיבלה במלואה את גרסת התובע כי החברה ובעליה התעלמו מבקשותיו להסדיר את זכויותיו אך לא נענה, וכי הודיע מבעוד מועד על התפטרותו.
הרשמת גם התייחסה למצבו התובע וקבעה כי נראה שהחברה ובעליה בחרו להתעלם ממנו ולנצל את חולשתו כבעל מוגבלות. משכך, גם בעל החברה פעל בחוסר תום לב והוא אינו זכאי להסתתר מאחורי החברה ולחמוק מלשלם על מעשיו.
לפיכך, הרשמת קיבלה את התביעה במלואה, והורתה לנתבעים לשלם לתובע 43,048 שקל ביחד ולחוד. בנוסף הם יישאו בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 שקל.
- ב"כ התובע: עו"ד עוזי שדה
- ב"כ הנתבעים: עו"ד סאלם אלמדעמה
עורכי דין דיני עבודה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין ליאור פליק עוסק בדיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.