לפני שבע שנים נקראה מתאמת מכירות ולוגיסטיקה בחברת הכימיקלים "רותם אמפרט נגב" לשיחה עם מנהלה הישיר, שהודיע לה כי החברה שוקלת לסיים את העסקתה בשל חוסר שביעות רצון מתפקודה.
פוטרתם שלא כדין?
פנו ל-עורך דין דיני עבודה
העובדת זומנה לשימוע, בו הועלו תלונות על תפקודה, והיא השיבה להן בכתב ובעל פה. בתום ישיבת השימוע, העובדת הציגה בפני הנוכחים אישור על כך שהיא בשבוע השמיני להיריון.
זמן קצר לאחר מכן, הודיעה החברה לעובדת כי הוחלט לסיים את העסקתה, אך היא עדיין ממתינה להיתר מהממונה על חוק עבודת נשים במשרד הכלכלה.
הממונה לא העניקה לחברה את ההיתר המבוקש. היא אמנם האמינה שסיבת הפיטורים אינה קשורה להיריון, אך קבעה כי אין עילה המצדיקה את פיטוריה דווקא בזמן ההיריון. וכך, העובדת המשיכה לעבוד ועם הלידה יצאה לחופשת לידה.
דווקא אז, הגיע אליה מכתב פיטורים בו החברה הודיעה כי היא מוותרת על חזרתה לעבודה וכי היא תפוטר חודשיים לאחר תום החופשה (כפי שהחוק מורה). בינתיים, היא תקבל שכר מלא מבלי שתצטרך לעבוד בפועל.
ואולם, בסמוך למועד הפיטורים, הודיעה העובדת לחברה כי שוב נכנסה להיריון, וביקשה לשוב לעבודה. החברה, שלא הייתה מעוניינת בה, פנתה בשנית לקבלת היתר מהממונה.
הפעם העובדת לא חיכתה להחלטת הממונה, ופנתה לבית הדין האזורי לעבודה בבקשה שימנע את פיטוריה, שלטענתה נעוצים בנישואיה ובהיריונה. את התביעה היא הגישה על סכום אסטרונומי של 270 אלף שקל.
בינתיים, הממונה נעתרה לבקשת החברה לפטר את העובדת, ומשכך העובדת ויתרה על בקשתה לשוב לעבודה.
בית הדין האזורי קבע כי פיטוריה של העובדת היו כדין, אך פסק לה פיצויים בסך 20,000 שקל מכיוון שהחברה לא אפשרה לה לשוב לעבודה בפועל לאחר תום חופשת הלידה.
בשנת 2011 העובדת ערערה לבית הדין הארצי על סכום הפיצוי, וטענה פעם נוספת שההחלטה לפטרה נבעה ממניעים פסולים. בנוסף, היא טענה כי החברה הפרה את חובתה לערוך לה שימוע כדין.
מנגד, החברה טענה כי פיטרה את העובדת משיקולים מקצועיים בלבד ובכפוף לחוק, וערערה על כך שחויבה בתשלום פיצויים, שכן לטענתה בתור מעסיקה הייתה לה זכות שלא להמשיך להעסיק עובדת שעבודתה אינה משביעת רצון.
פוטרה מחדש
השופטת יעל אנגלברג-שהם קיבלה את טענת החברה לפיה פיטרה המערערת משיקולים מקצועיים בלבד, אך עם זאת, מצאה כי טעתה באופן ובזמן בו ביצעה את הפיטורים.
השופטת הבהירה כי מאחר שהממונה דחתה את בקשת הפיטורים הראשונה – החלטת הפיטורים המקורית בוטלה. במצב כזה, הסבירה השופטת, מן הראוי היה שהחברה תאפשר למערערת לחזור לעבודה לאחר חופשת הלידה, כדי לאפשר לה לנסות ולהוכיח את עצמה מחדש, ולאחר מכן לערוך לה שימוע נוסף.
בשל קבלת הטענה כי למערערת לא נערך שימוע כדין, השופטת מצאה לנכון להגדיל מעט את הפיצוי שנפסק לה בבית הדין האזורי. מעט, משום שהפיטורים נערכו משיקולים מקצועיים ובסופו של דבר אף אושרו על ידי הממונה. השופטים ורדה וירט-ליבנה ואילן איטח הצטרפו למסקנות השופטת.
סכום הפיצוי הועמד על 30,000 שקל בתוספת הוצאות משפט בסך 3,000 שקל.
- ב"כ התובעת: עו"ד אביבה סיטבון-צרפתי, עו"ד מיכל כהן-מלכה
- ב"כ הנתבעת: עו"ד אורית כזום
עורכי דין דיני עבודה • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין נדב אבידור עוסק בדיני עבודה
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.