במהלך 2012 היו חמשת התובעים חניכים בקורס להכשרת מאמנים שהתקיים ב"סטארט" – בית ספר לאימון עסקי שהקימו שני הנתבעים ופעל ביחידה ללימודי חוץ בקריה האקדמית אונו.
לייעוץ בתחום:
פנו לעורך דין חוזים
במהלך הקורס הציעו הנתבעים לתובעים להשקיע כספים במיזם חדש שהגו – בית ספר למכירות בשם "סטארט טו סייל". בית הספר היה אמור לשמש מוקד להדרכה, אימון וליווי של אנשי מכירות.
התובעים נענו להצעה ובתחילת 2013 חתמו מול הנתבעים על הסכמים בהם רכשו 2.5% מהפעילות והרווחים הצפויים של בית הספר בתמורה להשקעה של 50,000 שקל כל אחד.
עוד הוסכם כי הנתבעים יכשירו את התובעים לשמש "מנחים" בבית הספר והם ילמדו בו שני קורסים תמורת שכר חודשי של 12,500 שקל.
לטענת התובעים, הנתבעים לא שיווקו את בית הספר ומלבד פרסומים בודדים באינטרנט לא עשו דבר לקידומו. התובעים לדבריהם "רדפו" אחרי הנתבעים במשך חודשים ארוכים אך בפועל לא נרשם אף תלמיד. לפיכך בדצמבר 2013 הם הודיעו להם כי ההסכמים מבוטלים.
בכתב התביעה טענו התובעים כי כספם הושקע במיזמים אחרים של הנתבעים. הם דרשו את השבת כספי ההשקעה וכן את שכרם המובטח ואת הרווחים מכלל פעילות האימון של הנתבעים בתקופת ההסכמים. בסך הכל הם תבעו 924,000 שקל.
הנתבעים טענו מנגד כי לאחר חתימת ההסכמים הם פעלו "ללא הרף" לקידום בית הספר ואין זו אשמתם שלא נרשמו תלמידים. לדבריהם, הם הקימו אתר אינטרנט, הפיקו סרטוני וידאו, פרסמו מאמרים וכתבו מצגות שיווקיות, בזמן שהתובעים "ישבו בחיבוק ידיים".
מאמצים סבירים
השופט רפי ארניה מבית משפט השלום בראשון לציון קבע כי האחריות לשיווק בית הספר הוטלה בהסכמים על הנתבעים והיה עליהם לנקוט "בכל המאמצים הסבירים" כדי להביא להרשמת תלמידים.
לדבריו, מסקנה זו גם הגיונית לנוכח העובדה שבמועד חתימת ההסכמים התובעים החזיקו במשרות בכירות ולא ייתכן שהיו לוקחים על עצמם בנוסף את עבודות השיווק הכוללות "כיתות רגליים", התכתבויות אינסופיות ופגישות.
השופט הוסיף כי בתקופת ההסכם הנתבעים העבירו קורסים הקשורים במכירות שלא באמצעות בית הספר החדש אלא באמצעות "סטארט" והתנהלותם זו "נגועה בחוסר תום לב".
עוד נקבע כי הנתבעים לא הביאו כל ראיה ל"עשרות פעולות השיווק" שנטען כי בוצעו ולא הציגו יומני פגישות, התכתבויות מיילים או מסמכים שיווקיים אחרים.
השופט סיכם כי "אין לתת כל אמון" בגרסת הנתבעים ונראה כי פעילותם השיווקית התמצתה בפרסומים אינטרנטיים בודדים. בנסיבות אלה, צדקו התובעים כשביטלו את ההסכמים עמם.
עם זאת, השופט הורה להשיב לרוב תובעים רק 75% מהסכום ששילמו שכן לדבריו היה מצופה מהם "להרים את תרומתם הסבירה למאמצי השיווק".
ביחס לאחת התובעות קבע השופט כי היא תקבל את מלוא סכום השקעתה כיוון שהוכיחה שהתאמצה לשווק את בית הספר ואף הביאה מספר מתעניינים.
בסופו של דבר חויבו הנתבעים לשלם לתובעים 227,625 שקל בתוספת 35,000 שקל שכ"ט עו"ד. עוד נקבע כי הם יחזירו לתובעים רק מחצית מהאגרה ששילמו, בשל הפער בין סכום התביעה לסכום שנפסק בפועל.
- ב"כ התובעים: עו"ד תומר נירהוד
- ב"כ הנתבעים: עו"ד נדב יריב ועו"ד עומר יניב
עורכי דין דיני חוזים • לפסק הדין לחץ כאן
הכותב: עורך דין יצחק טפר עוסק במשפט אזרחי-מסחרי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין"
* הכותב לא ייצג בתיק.
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.