השוכרים ישלמו לבעלי הנכס מאה אלף ש"ח על איחור בפינוי

לייעוץ בתחום:

פנו לעורך דין חוזים

לדבריהם, השוכרים מפעילים בנכס סוכנות ביטוח, כאשר הסכם השכירות הבסיסי שנחתם ב-1994, מוארך מעת לעת באמצעות חתימת הסכמי שכירות משניים ומשלוח הודעות הארכת אופציה.

ב-2009 הסכימו הצדדים כי תקופת השכירות תוארך עד סוף יוני 2012. לשוכרים ניתנה אופציה להאריך את השכירות למשך שתי תקופות נוספות בנות שנה כל אחת, ובסך הכל עד ליום יוני 2014. נקבע כי הודעות ההארכה יימסרו למשכירים עד ל-30 בינואר בכל שנה.

לטענת התובעים, השוכרים הודיעו על הארכת ההסכם ומימוש האופציה עבור השנה הראשונה אך לא ביחס לשנה השנייה, ולכן הם הודיעו להם כי ההסכם יפוג בתום יוני 2013.

ביולי 2013 מכרו התובעים את הנכס והודיעו על כך לשוכרים תוך מתן אפשרות להארכת הסכם השכירות עד לסוף דצמבר 2013 בתיאום מולם ומול הקונים. השוכרים לא השיבו לפנייה זו ולא דאגו להארכת השכירות. רק מספר ימים לפני מועד הפינוי הודיעו פתאום כי "האופציה הוארכה" בתגובה לדרישת פינוי ששלחו להם.

כתוצאה מכך, השוכרים לא פינוי את הנכס בזמן אלא רק ביום עמוק בתוך חודש ינואר 2014, למרות התראות התובעים. לכן נאלצו התובעים לשלם לרוכשי הנכס פיצוי של מאות אלפי שקלים על איחור במסירה.

הנתבעים טענו מנגד כי מטרת השכירות הייתה לשנים ארוכות, ועל בסיס הנחה זו הם ביצעו שיפוץ. לדבריהם, במרץ 2012 הם שלחו הודעה למשכירים על הארכת תקופת השכירות, שהתייחסה לתקופת האופציה השנייה והקנתה להם את הזכות להישאר בנכס עד יוני 2014.

הנתבעים אף הגישו מצדם תביעה שכנגד כלפי התובעים בסכום של כ-150,000 שקל, על השקעותיהם בנכס מאז שנת 1994.

יכול לפעול אחרת

השופט אהרון שדה מבית משפט השלום בחיפה קיבל את גרסת התובעים ודחה את טענת השוכרים, שלפיה ההודעה ממרץ 2012 התייחסה לתקופת האופציה השנייה.

לקביעת השופט, הנתבעים התעלמו מכל הודעות הדואר האלקטרוני של המשכירים, שבהן התריעו בפניהם כי עליהם לפנות את הנכס. השופט סבר שהתנהגות זו מצדם הייתה ניסיון למשוך זמן ולהעמיד את המשכירים בפני עובדה מוגמרת ברגע האחרון.

לעניין התביעה שכנגד קבע השופט כי אין ספק שהשוכרים זכאים להחזר על חלק מההשבחות שבוצעו בנכס, מהם נהנים המשכירים ואחר כך הקונים. עם זאת, קשה לקבל תביעה המתייחסת לעבודות שבוצעו בתקופת ההסכמים הקודמת לשנת 2009.

השופט הוסיף וקבע כי על אף שהתקבלה גרסת המשכירים, הם יכלו לפעול אחרת ולוודא ביתר תקיפות ומבעוד מועד שהשוכרים מודעים לתוצאות אי הפינוי ולפיצוי המוסכם על סך מאות אלפי שקלים שנקבע בחוזה המכר. לפיכך נקבע כי יש להפחית מסכום הפיצוי 10% בגין תרומתם של התובעים לנזק.

עוד נקבע כי מסכום הפיצוי יש לקזז 5,000 שקל על השקעות השוכרים בנכס.

בסך הכל נפסקו לטובת התובעים 87,650 שקל בתוספת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של 16,000 שקל.

• ב"כ התובעים: עו"ד מ. אלעני
• ב"כ הנתבעים: עו"ד י. פישר

לעורך דין דיני חוזים • לפסק הדיו לחצו כאן

הכותב: עורך דין גדעון אייזנשטיין עוסק בדיני מקרקעין

אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

* הכותב לא ייצג בתיק.

**המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.