למרות הרוחות החדשות המנשבות בנושא מזונות קטינים, וחרף התחושה כי מגמות שוויון וצדק מיושמות בבית המשפט לענייני משפחה – נראה כי יש יותר דיבורים ממעשים. בפועל התוצאה עגומה ואינה מתקרבת אפילו ליצור שוויון מהותי בין המינים.
כאשר הילדים במשמורת האם אבות מחויבים במזונות ריאליים (מינימום 1,400 שקל + החלק היחסי במדור לפי מספר הילדים + מחצית חינוך ומחצית רפואה). לעומת זאת, אמהות, ככל שהן מחוייבות במזונות, משלמות סכומים מעליבים במקרה הגרוע וזעומים במקרה הטוב.
עם זאת, למען ההגינות יש לציין כי אט אט, עקב בצד אגודל, חלים גם חלים שינויים בדיני משפחה, ובין היתר שינויים בהתייחסות לחזקת הגיל הרך, לסכום הנפסק במצב של משמורת משותפת ואף לחיוב אם במזונות ילדים.
ועדיין, ככל הנראה על האבות להתאזר בסבלנות יתירה על מנת שיזכו לראות שינויים ממשיים בשטח. למרות פעילות ענפה ומבורכת של ארגוני גברים, ההישגים נכון להיום אינם מספקים אף שאין להקל בהם ראש.
אמא תשלמי לי
מיעוט פסקי הדין בסוגיית חיוב אם במזונות ילדיה נובע מכך שברוב המקרים הילדים במשמורת האם או במשמורת משותפת. רק במקרים חריגים ומעטים הם נמצאים במשמורת האב (בין היתר נוכח חזקת הגיל הרך, שעדיין שרירה וקיימת).
אחד מפסקי הדין המעטים שעסקו בסוגיה ניתן לאחרונה בבית המשפט לענייני משפחה בחיפה. השופטת אלה מירז חייבה אם לשלם למזונות של 950 שקל בחודש עבור בתה הקטינה המתגוררת עם אביה, וזאת כאשר האם משתכרת 17,000 שקל בחודש ואילו האב מעוט יכולת וחי מקצבאות.
לא יהיה זה מופרך לשער שלו המצב היה הפוך, בית המשפט היה מחייב את הגבר בסכום שלא נופל מ-2,800 שקל, ובאולמות מסוימים אף ב-3,000 שקל בנוסף למחצית הוצאות החינוך והרפואה.
ואולם, אף שבמישור התיאורטי אב יכול לתבוע מזונות, במישור הפרקטי סיכוייו נמוכים, אם כי היו לכך מספר תקדימים.
נסביר ראשית את המצב המשפטי: הדין העברי (החל על זוגות יהודים) מפלה בין אב לאם. הוא קובע חובה אבסולטית לאב לזון את ילדיו הקטינים עד גיל 15 בכל הנוגע לצרכיהם ההכרחיים (ביגוד, מזון, קורת גג, חינוך, רפואה וכו'), ומגיל 15 מאפשר לחייב את האם במזונות מ"דין צדקה" (כלומר, אם היא יכולה לעמוד בכך).
שימו לב: חבות האב נמשכת כל הזמן וקודמת לזכותו לקיים את עצמו. אב חייב "להשכיר עצמו אף לעבד" על מנת לספק את צרכי המחיה הבסיסיים לילדיו, ואילו אם חבה במזונות ילדיה רק אם יש לה אפשרות כזו.
חיוב במזונות כאשר האב משמורן יחיד
כאמור, בחלק הארי של המקרים אב אינו משמש משמורן בלעדי. לא יהא זה מוגזם לומר שאב משמורן הוא חריג מיוחד במינו, שכן בשגרה, אם "נורמטיבית" לא תוותר על משמורת לחלוטין. אמנם זוהי דעה קדומה המבוססת על סטריאוטיפים מיושנים אך עד היום זוהי הדעה הרווחת.
תביעתו של אב המשמש הורה משמורן, כאמור, מבוססת על ההנחה בדבר חובת האם לזון את ילדיה מדין צדקה. (ראו לענין זה: ע"א 2776/94 קינד נ' קינד, מ"א 5677/93, הינד נ' הינד, ע"א 166/66 גולדמן נ' גולדמן, ע"א 508/70 נתוביץ נ' נתוביץ, ע"א 4523/90 קהאן נ' קהאן, ע"א 93/85 שגב נ' שגב).
בתמ"ש 34894-08-10 ג' נ' ג' שניתן על ידי השופטת רותם עיאש מבית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע פסקה השופטת 250 שקל לחודש לקטינה בת 17.5 שנים שישולמו ישירות לילדה.
לפני שנתיים חייב השופט יהורם שקד אם במזונות הזמניים של בנה המתגורר עם האב (תמ"ש 13325-12-13). אלא שבמקרה זה עסקינן בנישואי תערובת – האם נוצריה והאב יהודי, כך שההחלטה ניתנה על סמך החוק לתיקון דיני משפחה (מזונות) ולא על פי הדין העברי. האם חויבה לשלם לידי האב 1,133 שקל לחודש ולהשתתף ב- %40 מהוצאותיו הרפואיות של בנה.
בית המשפט נתן החלטה זו על סמך העובדה כי האב משתכר 6,100 שקל ואילו פוטנציאל ההשתכרות של האם עומד על 4,000 שקל לחודש.
רחמים
נראה, כי לעיתים קרובות בתי המשפט נוטים "לרחם" על אם שאינה משמורנית ולחוס עליה בפסיקת המזונות. התפיסה לפיה אם ראויה לרחמי בית משפט מאחר שזה "בניגוד לטבע" שתוותר על משמורת או לא תהיה ראויה לה היא תפיסה מקובלת, ועוד יחלוף זמן עד שתשתנה.
לראייתי, כיום, כשנשים מנפצות כל תקרת זכוכית אפשרית – אין כל סיבה שאם המשתכרת היטב לא תשלם מזונות ריאליים כאשר הילדים מצויים במשמורת בלעדית של האב.
כפי שראינו לעיל, במצב הנוכחי במקרים רבים לא נפסקים נגד האם מזונות משמעותיים, אם בכלל, גם אם מוסרית ראוי היה לעשות כן (ראו: תמ"ש 6117/02 – שם חויב אם במזונות של 175 שקל לחודש, תמ"ש 407765/02 – השופטת מירה דהן חייבה אם שלא מתראה עם בתה לשלם לה 600 שקל לחודש, ומקרה חריג שבו השופטת יוכבד גרינוולד-רנר חייבה אם לשלם לבנה החייל 750 שקל לחודש ולבתה 1250 שקל + 250 שקל לחסכון שישמש לטיפול חידוש ושיקום הקשר בין האם לבת - תמ"ש 10968-06-10).
השינוי המשמעותי עוד רחוק
עינינו רואות, אם כן, כי אם מחויבת במזונות ילדים רק במקרים מיוחדים (למשל כשהיא לא בקשר עם ילדיה), ועל הצד הנמוך ביותר. כאן נציין, כי בדצמבר 2015 פרסמה מועצת הרבנות הראשית הצעה לפיה יש לקבוע את שיעור המזונות בהתאם להכנסות שני ההורים כאשר הילד מעל גיל 6, דבר המהווה מהפכה של ממש.
ההחלטה למעשה משאירה לשיקול דעתו של כל דיין כיצד להתייחס להכנסות ההורים. לדעתי יש כאן פתח לשינוי משמעותי אך כל שינוי מצריך זמן כדי שיתהווה ויתגבש.
לעורכי דין משפחה • לפסקי הדין לחצו כאן.
הכותב: עורכת דין אלינור ליבוביץ' עוסקת בדיני משפחה.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.