כדי להשיב חובות שצבר, נאלץ האב למכור את ביתו ביבנה, בו גרו בנו ומשפחתו. הבן, שרצה לרכוש את הדירה, הפעיל מכבש לחצים על אביו כדי שיפחית את הסכום שביקש, אולם האב הסביר שסכום נמוך מ-1.8 מיליון שקל לא יכסה את חובותיו.
לייעוץ בתחום
פנו ל-עורך דין חוזים
משכך פנה האב לסוכנות תיווך של אנגלו סכסון באזור יבנה, וחתם עמה על הסכם בלעדיות לחמישה חודשים לפיו במידה שהבית יימכר הוא ישלם 2% עמלה מהמכירה. נקבע גם שאם בתקופת הבלעדיות הדירה תימכר לא דרך הסוכנות, האב יפצה אותה ב-4% משווי המכירה.
תוך פחות מחודש נמצאה קונה פוטנציאלית, והצדדים הגיעו להסכמה עקרונית לפיה הבית יימכר בתמורה ל-1.75 מיליון שקל. אולם תוך פחות משבוע האב התקשר לסוכנות ואמר כי הוא החליט להעלות את המחיר ל-1.9, ובהמשך אף מסר שאינו מעוניין למכור את הבית. בתגובה לכך שלחה לו הסוכנות מכתב תזכורת לגבי הפיצוי עבור מכירת הבית שלא דרכה.
האב השיב כי הבית נמכר בסוף לבנו, ומאחר שהסוכנות ידע כי זה עשוי לקרות, הוא לא חייב בפיצוי.
בינואר 2015 הגישה הסוכנות תביעה לבית משפט השלום בפתח תקווה נגד האב ובנו. לטענתה היא לא עודכנה בדבר האפשרות שהבית יימכר לבן, ואם הייתה יודעת על כך היא לא הייתה לוקחת על עצמה את השיווק שלו ופועלת באינטנסיביות שפעלה לפרסם אותו.
מעבר לכך היא הדגישה שהבן היה מעורב בכל התהליך של מציאת הקונה הפוטנציאלי, ועליו לפצות אותה יחד עם האב בשל הפרת החוזה.
האב והבן טענו שהסוכנות הסכימה במפורש למצב בו היא לא תקבל דמי תיווך אם הבן ישיג את הכסף לרכישת הדירה.
בסך הכל תמריץ
השופטת הבכירה ניצה מימון-שעשוע התרשמה כי בשלב שבו האב נקשר עם הסוכנות, האפשרות של מכירת הבית או העברתו לבן לא עמדה על הפרק. אם אפשרות כזו הייתה קיימת, האב היה צריך להכניס אותה להסכם.
מעבר לכך לדעתה בכלל לא סביר שהסוכנות הייתה מסכימה להתקשר בהסכם כזה, כי הייתה מבינה שמציאת קונה רציני תהיה בסך הכל תמריץ לסגירת עסקה בין האב לבנו, תוך השארת הסוכנות בחוץ, כפי שקרה. עולה שלמעשה הבן פעל מאחורי הקלעים כדי להשיג מימון לבית, ונראה שבאמצעות ההצעה הקונקרטית לקנייה, הוא הצליח לגייס מהורי אשתו כסף לקניית הבית, והפעיל לחץ על אביו שלא למכור אותו לאחרים.
פעולות אלו, קבעה השופטת, נעשו בחוסר תום לב ומנעו מהסוכנות להיות הגורם היעיל כשהנתבעים פעלו מאחורי גבה והסתירו ממנה עובדות רלוונטיות בנוגע לכוונותיהם. לכן קבעה השופטת מימון-שעשוע, גם הבן אחראי בפיצוי, אף על פי אף שהוא עצמו לא חתם על ההסכם מול הסוכנות.
כך ובשל נכונות הסוכנות לקבל רק את סכום העמלה ולוותר על סכום הפיצוי, נפסק כי הנתבעים ישלמו לה 71,890 שקל, אליהם יצורפו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10 אלף שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד דרזי
- ב"כ הנתבעים: עו"ד זומר
לעורכי דין חוזים • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותב: עורך דין עזר אברהמי ממשרד בלטנר אברהמי עוסק בדיני חוזים.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
* הכותב לא ייצג בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.