השופטת קבעה: רשלנות חברת ההובלות הובילה לסרטן העור של הנהג

לייעוץ בתאונות עבודה:

עורך דין תאונות עבודה

בשנת 2000 אובחנה אצלו מחלת פסוריאזיס במרפקים ובישבן. מחלה זו הקשתה עליו להמשיך לעבוד, ולכן בשנת 2007, בהיותו בן 59, הוא יצא לפנסיה רפואית.

לאחר פרישתו, בשנים שבין 2007 ועד 2012, התגלו אצלו גידולי עור ממאירים נוספים באזורים שונים בגוף, שבעקבותיהם עבר 12 ניתוחים.

ביטוח לאומי הכיר בגידולים כמחלת מקצוע, וקבע לתובע נכות קבועה בשיעור של 20%. בנוסף לכך, עקב מחלה זו ובשל מחלות נוספות – פסוריאזיס, מחלת פרקים, יתר לחץ דם ועוד – נקבעה לו בביטוח לאומי, במסגרת ענף נכות כללית, דרגת אי כושר מלאה בשיעור של 75%.

בעקבות נזקים אלו, הגיש הנהג-לשעבר תביעה לפיצויים על נזקי הגוף שנגרמו לו, בה טען כי הנתבעת התרשלה בהעסקתו, בין היתר, בכך שלא הנהיגה שיטת עבודה בטוחה ולא סיפקה לו אמצעי מיגון מפני השמש.

התביעה הוגשה נגד המעסיקה – "הרכב" חברה להובלה בע"מ – ונגד חברות הביטוח שלה, מגדל והראל.

נציג הנתבעת הודה שלתובע לא סופקו משחות מגן לעור, "לא התעסקתי עד לרמה כזאת. כי הנהג מטבע הדברים מרבית שעות היום שלו הוא בקבינה במשאית, או במשרדים. תלוי", אמר הנציג בעדותו.

שני הצדדים הגישו חוות דעת מומחים רפואיים. לנוכח המחלוקת, השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון מינתה מומחה מטעם בית המשפט, שקבע כי יש קשר סיבתי בין החשיפה לשמש במסגרת עבודתו של התובע לבין גידולי העור, והעריך את נכותו הקבועה בגין נזקי השמש בשיעור של 30%, מתוכה זקף 75% על חשבון העבודה בשירות הנתבעת.

לספק תנאים אופטימאליים

בהתאם לחישוב דעת המומחה, השופטת קבעה לתובע 22.5% נכות כתוצאה מהחשיפה לשמש בתקופת עבודתו אצל הנתבעת.

השופטת ציינה שאין צורך להכביר במילים על חובתו של מעסיק כלפי עובדיו, במסגרתה עליו לנקוט אמצעים סבירים, לספק לעובדים תנאי בטיחות אופטימאליים ולהגן עליהם מפני הסיכונים הכרוכים בעבודה.

במקרה הזה, השופטת קבעה כי "משלא דאגה הנתבעת להנהיג שיטת עבודה המונעת חשיפה ממושכת ורציפה לשמש, ומשלא סיפקה לתובע אמצעי הגנה כאמור, עוולה היא כלפיו בעוולת הרשלנות והפרת חובה חקוקה, ומשכך עליה לשאת בנזקים שנגרמו לו עקב כך".

עם זאת, השופטת החליטה לייחס לתובע 20% מן האחריות לנזק, משום שהוא היה מודע לסיכוני החשיפה לשמש כבר מילדותו בשל גוון עורו הבהיר, כפי שהוא עצמו סיפר בבית המשפט.

השופטת אמדה את נזקיו של התובע בסך 250,000 שקל, זאת עבור כאב וסבל, עזרה חיצונית והוצאות רפואיות. מסכום זה נוכתה "אשמתו" של התובע, כך שהפיצוי הסופי עמד על כ-216,000 שקל.

אלא שמכיוון שהתובע קיבל גמלת נכות מביטוח לאומי, ובהתאם לחוות דעת אקטוארית שהגישה הנתבעת, השופטת קבעה כי התביעה "נבלעת" בתקבולי ביטוח לאומי, כך שבסופו של דבר התביעה נדחתה.

בתוך כך השופטת ציינה כי התובע לא זכאי לפיצויים בין הפסדי שכר, כיוון שאובדן כושר השתכרותו לא נבע מרשלנות הנתבעת, אלא מתחלואים אחרים שמהם הוא סובל.

• ב"כ התובע: עו"ד י. פלדשטיין ואח'
• ב"כ הנתבעות: עו"ד א. רוזנברג ואח', עו"ד י. נחשון ואח'

לעורכי דין נזיקין • לפסק הדין לחצו כאן.

הכותב: עורך דין דותן לינדנברג עוסק בדיני נזיקין.

אתר המשפט הישראלי "פסקדין".

* הכותב לא ייצג בתיק.

** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.