לפני כתשע שנים נחתם הסכם שכירות בין חברת "א.ר.ט שירותי אחסנה", בעלת מגרש באזור התעשייה ברקן שבשומרון, לבין חברת "פלקסו פרינט", המפעילה עסק לייצור אריזות.
לשאלות בנושאי מקרקעין:
פנו ל-עורך דין דיני מקרקעין
תקופת השכירות נקבעה לעשר שנים, והצדדים הסכימו על מספר שינויים שתערוך השוכרת במגרש בכפוף להסכמת הרשויות.
מספר חודשים לאחר שהשוכרת נכנסה למקום, גילתה בעלת השטח כי בוצעו בו שינויים מבניים משמעותיים ללא היתרי בנייה, כמו בניית משרדים בתוך המבנה והקמת סככות חנייה. אלא שתביעה שהגישה לפינוי השוכרת בבית משפט השלום בירושלים נדחתה והיא אף חויבה לשלם לבסוף לשוכרת 50,668 שקל עבור התקנת מערכת כיבוי אש.
לפני ארבע שנים, המשכירה פנתה לבית המשפט פעם נוספת, שוב בתביעת פינוי. לטענתה, מאז ההליכים הקודמים המשיכה השוכרת לבנות ללא היתר. הפעם היא בנתה סככה וארובות על הגג, מדרגות חיצוניות, והציבה שישה קונטיינרים חדשים ללא קבלת אישור מהרשויות. כמו כן, טענתה המשכירה כי השוכרת פועלת ללא רישיון עסק וללא היתר רעלים מהמשרד להגנת הסביבה.
בתגובה לתביעה טענה השוכרת כי המשכירה הסכימה לבנייה במקום, שלטענתה התבצעה עוד בעת ניהול התביעה הראשונה. לטענתה, מדובר בתביעה חמדנית וצינית, שהוגשה רק לנוכח הכישלון בתביעה הקודמת.
בכל מקרה, ציינה השוכרת כי השינויים במגרש נערכו בידיעת המשכירה ובתיאום עם הרשויות. לעניין היתר רעלים, היא טענה כי היא פעלה לקבלתו והוא אכן התקבל בסופו של דבר, לאחר שהתקינה מכונה מתאימה, בהתאם לדרישת הרשויות ולמורת רוחה של המשכירה (שהגישה נגדה גם תביעה נוספת בנושא).
"נזכרה לפתע"
השופטת אנה שניידר קבעה בראש ובראשונה כי אין מניעה לדון בטענות שמעלה התובעת בתביעתה כיוון שהן נסמכות על שינויים שונים מאלו שעסק בהם בית המשפט במסגרת התביעה הקודמת.
ואולם, השופטת הסבירה כי לא ניתן להתעלם מהקביעה הסופית של בית המשפט בפעם הקודמת, לפיה מנהל התובעת היה מודע לעבודות שביקשה השוכרת לבצע בשטח עוד לפני החתימה על הסכם השכירות.
השופטת התרשמה כי הנתבעת צודקת, והתביעה הנוכחית הוגשה לנוכח הכישלון בתביעה הקודמת, תוך שהתובעת "נזכרה לפתע" בעילות פינוי נוספות שלא טענה להן קודם לכן, כמו היעדר היתרים ורישיון.
גם בסוגיית היתר הרעלים פסקה השופטת לטובת הנתבעת וקבעה כי גם אם פעלה ללא היתר במועד הגשת התביעה, מאז היא קיבלה אותו, ולא מדובר בסיבה מוצדקת לפינוי.
בכל הנוגע לשאר השינויים, קבעה השופטת כי הם לא פוגעים במושכר "פגיעה מהותית", וכי ניתן לפרק אותם בתום הסכם השכירות, שממילא מסתיים בעוד תקופה קצרה יחסית של כשנה וחצי.
בהתחשב בכך, הגיעה השופטת למסקנה שאין הצדקה ממשית לפנות את הנתבעת ודחתה את התביעה. התובעת חויבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 שקל.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
לעורכי דין מקרקעין • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותבת: עורך דין חן ורשביאק עוסק במקרקעין.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
* הכותב לא ייצג בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.