התובעים הם בעלי בדירה בחיפה. הנתבע הוא השכן מהדירה סמוכה. השכנים מסוכסכים זה עם זה כבר זמן מה וכבר ניהלו הליך משפטי שעסק בחריגות בנייה של התובעים, והסתיים בהסכם פשרה שאסר על הנתבע לבצע פעולות המסכלות את מכירת הדירה.
לייעוץ בתחום
פנו לעו"ד לשון הרע
מאז, ובמשך שבע שנים ניסו התובעים למכור את דירתם אך לא הצליחו, והתביעה הנוכחית הוגשה בטענה שהנתבע הוא שגרם לכך. לדבריהם, הנתבע הזהיר רוכשים פוטנציאלים שלא ירכשו את הדירה כי אין לה היתרי בנייה וכי מחירה מופרז. עוד המליץ הנתבע לרוכשים שלא "להכניס ראש בריא למיטה חולה" וכינה את התובע "נוכל", "שקרן" ו"אדם חלקלק".
בגין הפרת הסכם הפשרה דרשו התובעים פיצוי של 80,000 שקל. בנוסף טענו התובעים כי בכינויים אלה הנתבע הוציא את דיבתם רעה ודרשו פיצוי של 200,000 שקל לפי חוק לשון הרע.
הנתבע הכחיש שניסה לסכל את מכירת הדירה וטען שדווקא רצה שהתובעים יעזבו. הנתבע הוסיף כי התובעים ביצעו בדירתם תוספות בנייה לא חוקיות ואף התנהלו נגדם הליכים משפטיים בנושא וכשפנו אליו רוכשים פוטנציאלים הוא מצא לנכון לספר להם על כך כדי להגן עליהם.
עוד טען הנתבע כי התובע הורשע בעבירות של גניבה בידי עובד ציבור, מרמה והפרת אמונים והוא באמת "נוכל" ו"שקרן". יתר על כן, התובעים לא פרטו מהו הנזק שנגרם להם וכיצד הגיעו לסכום הפיצוי המבוקש.
תהום עמוקה
השופט אחסאן כנעאן מבית משפט השלום בחיפה קבע כי הנתבע הפר את ההסכם. הנתבע הודה שסיפר לכל רוכש פוטנציאלי שהתובע לא מדבר עם שכניו, שהוא הורשע בגניבה ושמחיר הדירה מופקע, פעולות שיש בכוחן לסכל את מכירת הדירה. אמנם ההסכם מתיר לנתבע למסור לאחרים פרטים מסוימים אולם אמירותיו חרגו הרבה מעבר למותר.
למרות האמור קבע השופט כי התובעים לא הוכיחו כי כישלון מכירת הדירה נבע מהפרת ההסכם ומה הנזק שנגרם להם ולכן תביעתם לפיצוי על הפרתו נדחתה.
עם זאת, השופט קיבל את טענת התובעים להוצאת דיבה. התובעים הגישו תמליל שיחה שניהל הנתבע עם חוקרים פרטיים שהתחזו לרוכשים בה תיאר הנתבע את התובע כעבריין וכאדם לא ישר וכינה אותו "גנב", "נוכל" ו"שקרן". השופט השתכנע שמדובר היה בדפוס התנהגות שחזר כלפי כל הרוכשים שדיברו עם הנתבע.
השופט קבע כי מדובר באמירות פוגעניות ומשפילות. אמנם ביחס לעברו הפלילי של התובע יתכן שעומדת לנתבע הגנת "אמת דיברתי" אך לא כן ביחס להאשמות על עבירות הבנייה. כמו כן, העובדה שאדם הורשע לפני שנים בעבירה פלילית אינה בהכרח מעידה כי הוא "נוכל" ו-"שקרן" – ביטויים המתייחסים לאופיו כעת.
"נראה כי תהום עמוקה ורבת שנים של ריב ומדון פעורה בין הצדדים", כתב השופט, והבהיר שהנתבע לא פעל בתום לב כדי להגן על הרוכשים אלא במטרה מכוונת לפגוע בתובעים.
השופט התחשב בעובדה שהדברים נאמרו לא בכלי תקשורת אלא על ידי אדם פרטי במסגרת סכסוך שכנים ולכן פסק לתובעים סכום של 35,000 שקל הנמוך בהרבה מזה שתבעו. בנוסף נפסקו הוצאות בסך 5,000 שקל ושכ"ט עו"ד בסך 7,500 שקל.
- ב"כ התובעים: עו"ד יואב בלומוביץ
- ב"כ הנתבע: עו"ד עופר בן ארי
לעורכי דין לשון הרע • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותב: עורך דין יצחק בן חיים ממשרד בן חיים את חלדי עוסק בדיני נזיקין ולשון הרע.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
* הכותב לא ייצג בתיק
** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.