התאונה אירעה לפני שבע שנים, כשהחברה בה עבד המסגר – "שלדות מפעיל מתכת" – נשכרה להחליף דוד קיטור בבטנה של אנייה בנמל אשדוד.
האיש סיפר שעמד על משטח עבודה סביב פתח הבור אליו היה צריך להכניס את הדוד שחובר למנוף, כשלפתע המנופאי הרים את הדוד בעוצמה מעלה, הכבלים שחיברו אותו פעלו כמו קפיץ, והדוד נחת על כף רגלו הימנית. משם הוא פונה לבית חולים "קפלן" ועבר ניתוח לשחזור פריקת הבהונות. ואולם, מספר ימים לאחר שחרורו חלה החמרה במצבו ונאלצו לכרות לו שתי בהונות בעקבות נמקים.
נפגעתם בתאונת עבודה?
פנו ל-עורכי דין תאונות עבודה
שנה לאחר מכן הוא הגיש לבית משפט השלום בנצרת תביעה לפיצוי על נזקיו נגד המעסיקה שלו וחברת הביטוח שלה "כלל", וכן נגד חברת נמל אשדוד.
התובע טען כי רשלנותן של הנתבעות היא זו שגרמה לתאונה, שהותירה אותו עם נכות תפקודית משמעותית המונעת ממנו לשוב לעבודתו ופגעה קשות ביכולתו להתנייד. התובע, כיום בן 55, ביקש לחייב את הנתבעות לפצות אותו עבור הפסדי השתכרות, כאב וסבל, ועבור העזרה שמספקים לו אשתו וילדיו.
מנגד, הנתבעות הביעו ספקות בקשר לנסיבות התאונה. שתיהן טענו כי התובע גרם לחלק מנזקיו באשר לא השתמש בנעל אורתופדית מתאימה לאחר קטיעת בהונותיו. לדבריהן, נעילת נעל אורתופדית הייתה מונעת התפתחותן של היבלות שהופיעו בכף רגלו והחמירו את מצבו.
התובע הביא לעדות את חבריו לעבודה, שתמכו בגרסתו לתאונה. בנוסף הוא טען כי ניסה למצוא נעליים מיוחדות למצבו אך הנעליים שניסה גרמו לו רק כאבים וקשיים גדולים יותר בהליכה.
לעומת התובע, הנתבעות לא זימנו לעדות אף לא עובד אחד שנכח באירוע, גם לא את המנופאי והאתתים שכיוונו אותו.
היו צריכות לצפות
סגן הנשיא השופט יוסף סוהיל קיבל את גרסת התובע, וקבע שהתאונה נגרמה בעקבות רשלנותן של הנתבעות.
השופט פסק כי הנתבעות היו צריכות לצפות שפעולה כמו הנחה חוזרת ונשנית של דוד כבד באמצעות מנוף עלולה לגרור פגיעה בעובדים, שעבדו כשהם עומדים על מעין מרפסת צרה ברוחב 50 ס"מ בלבד. בכך שהנתבעות לא עשו מספיק כדי למנוע את התאונה, הרי שהן הפרו את חובת הזהירות שלהן כלפי העובד.
השופט הבהיר כי הנתבעות לא הצביעו על התנהגות בלתי סבירה מצד התובע, ולכן דחה את טענתן לאשם תורם וקבע שהן האחראיות היחידות לנזקיו.
בנוגע לשיעור הנזקים, ובפרט בהתייחס לטענה בדבר השימוש בנעל האורתופדית, קבע השופט ייתכן שהקפדה על נעילת נעל אורתופדית הייתה מקלה על התובע, ואולם, מכיוון שהוכיח שהשקיע מאמצים בהתאמת נעליים מיוחדות, אין טעם לזקוף לחובתו את הנכות.
בהתחשב בגילו של התובע והעובדה שאיבד את מקצועו, השופט העמיד את נכותו התפקודית על 50% והעריך את נזקיו בסכום של 1,454,407 שקל, שכולל פיצוי על הפסדי שכר, כאב וסבל, עזרת צד שלישי והוצאות רפואיות.
לאחר ניכוי התגמולים שקיבל מביטוח לאומי, נותר לנתבעות לשלם לו, ביחד ולחוד, 591,073 שקל בתוספת 12,000 שקל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בשיעור 20% מגובה הפיצוי.
- ב"כ התובע: עו"ד מ. טנוס
- ב"כ הנתבעות: עו"ד גסאן אגאבריה
לעורכי דין תאונות עבודה • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותב: עורך דין ארז שרעבי ממשרד שרעבי, נאורי, סנדלר עוסק בתאונות עבודה.
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.