הצדדים גרו בבניין ברמת גן – התובעת בקומת הקרקע, ושכניה, שהרחיבו את דירתם בשנת 2000, בדירה מעל. השיפוץ גרם לנזקים בדירת התובעת, שבספטמבר 2013 הגישה נגדם ונגד עיריית רמת גן תביעה לפיצוי של 133 אלף שקל.
לייעוץ בתחום
פנו ל- עורך דין מקרקעין
התובעת הסבירה כי השכנים (שהתגרשו מאז השיפוץ) התחייבו שיתקנו את הנזקים שנגרמו לדירתה, אולם עד היום לא טרחו לעשות כן. משכך, לאחר שהתייאשה מלחכות, היא הזמינה קבלן שיפוצים שביצע את התיקונים.
לטענת התובעת בתחילה השכנים בנו ללא היתרי בנייה, ואף קיבלו צו הריסה, אולם העירייה לבסוף אישרה להם לבצע את הבנייה, אך הציבה להם תנאי: שיתקנו את הנזקים שגרמו לה.
לכן, טענה התובעת, גם לעירייה יש חלק באחריות – כיוון שהיא לא מנעה את ביצוע העבודות עד שהשכנים יעמדו בהתחייבותם לפצות אותה.
השכן לא התגונן. גרושתו, לעומת זאת, טענה כי התובעת מנסה להתעשר על חשבונה. לטענתה, התובעת לא תיקנה את הליקויים אלא ערכה שיפוץ כללי בביתה בהיקף החורג באופן משמעותי מהנזקים שנגרמו לה, ועכשיו היא מנסה להעביר את הוצאות השיפוץ אליה.
עוד היא טענה כי מלכתחילה היא והגרוש שלה לא אחראים לאי-אילו נזקים, אלא שהוא הסכים לעזור לה רק כדי ש"תרד מהם", לאחר שהטרידה אותם באופן בלתי פוסק. הנתבעת הוסיפה שגם אם ייקבע כי היא מחויבת בהוצאות, לא ברור כיצד התובעת הגיעה ל-133 אלף שקל.
עיריית רמת גן טענה כי בסך הכל ניסתה לעזור לתובעת מטעמים אנושיים, ולא מתוקף חבות מקצועית, וכעת זה התהפך עליה.
העירייה רק ניסתה לעזור
השופטת רחל ערקובי סברה כי התובעת הוכיחה שהרחבת דירת השכנים גרמה לנזקים בדירתה, ושהשכן התחייב לתקן את הנזקים, כך שגרושתו לא יכולה להתחמק מכך ואף אינה רשאית להפיל את האחריות רק על כתפיו: "לצד הלכת השיתוף בזכויות מתקיימת גם הלכת שיתוף בחובות".
מנגד היא גם קיבלה את טענתה שהתובעת התקשה בהוכחת שווי הנזקים להם טענה. התובעת לא הציגה כל מסמך המעיד כמה שילמה לקבלן, לא הביאה אותו לעדות ולא הציגה חוות דעת שקובעת שהנזקים שנגרמו נגרמו בעקבות השיפוץ ומה שווי התיקון שלהם.
משכך, ומאחר ש"לא יהא זה צודק וראוי לשלול מן התובעת פיצוי, שעה שאין חולק כי היה על הנתבעים לבצע את העבודות", החליטה השופטת לפסוק על דרך האומדנה. השוטפת קבעה כי השכנים ישלמו לתובעת 45 אלף שקל, שהוא המינימום האפשרי לביצוע העבודות שהשכנים התחייבו לבצע. לסכום זה יצורפו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 שקל.
לגבי העירייה, השופטת קיבלה את עמדתה כי נרתמה לעזרת התובעת וניסתה לגשר בין הצדדים. אף על פי שלדעת השופטת היא התערבה יתר על המידה בסכסוך השכנים, ברור כי היא לא התכוונה ליטול על עצמה התחייבות כספית לתשלום הנזקים. לכן התביעה נגדה נדחתה אך מבלי לפסוק לטובתה הוצאות.
- ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
לעורך דין מקרקעין • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותב: עורך דין יובל פלדה עוסק במקרקעין, ובדיני חוזים ומסחר
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
** הכותב לא ייצג בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.