בית משפט השלום בתל אביב אישר את טענת בעלי הבית כי מפקח הבנייה אחראי לליקויים שנגרמו לבית עקב השיפוץ, וחייב אותו לשלם על תיקון הליקויים ועל עגמת הנפש שנגרמה להם.
גיליתם ליקויי בנייה?
פנו ל-עורך דין מקרקעין
לפני כתשע שנים, שכר בעל בית פרטי במושב החרדי בית חלקיה מפקח בנייה שיפקח על השיפוצים שערך במבנה. השיפוצים לא צלחו ובבית נשארו ליקויים שונים עקב עבודות אינסטלציה, שגרמו לרטיבות ולהפסקות חשמל חוזרות ונשנות.
שנתיים לאחר מכן הבית הושכר לזוג, שבתום שנת השכירות הראשונה החליט לרכוש אותו, כאשר במסגרת הסכם המכר, הצהיר המוכר כי הוא מודע לקיומם של הליקויים, והעביר לזוג את הזכות לתבוע ממפקח הבנייה שיתקן אותם.
בהתאם, הרוכשים פנו למפקח, אלא שלדבריהם, בתחילה הוא התעלם מהם לחלוטין, ולאחר שכבר ענה להם והסכים לבצע תיקונים, הם בוצעו ברשלנות משוועת.
בשנת 2012 פנו הרוכשים לבית משפט השלום בתל אביב בבקשה לחייב את המפקח בעלות התיקונים, שהוערכה בסכום של כ-150 אלף שקל, וכן בפיצוי של 30,000 שקל על עגמת הנפש שנגרמה להם.
המפקח מצידו הפנה אצבע מאשימה למוכר, והגיש נגדו הודעת צד שלישי. לדבריו המוכר הוא שביצע את השיפוצים בעצמו ושכר את קבלני המשנה ולכן צריך להיות אחראי לתיקון הליקויים.
המפקח הוסיף שגם התובעים ביצעו שינויים בבית, כך שכלל לא בטוח שהנזקים נגרמו מהשיפוץ המדובר.
בכל מקרה, גם אם יש לו איזושהי אחריות היא לא עולה על 20%, שהרי היה מפקח ולא קבלן בנייה.
בתגובה להודעת הצד השלישי, סיפר המוכר שתחילה, המפקח – בעלים של חברת בנייה – אמנם נשכר רק לפקח על העובדות, אבל בהמשך הוא לקח על עצמו את האחריות לביצוע העבודות עצמן, כך שהוא כן שימש גם כקבלן.
המוכר המשיך והכחיש כל אחריות לנזקים וטען כי מעולם לא לקח את פרויקט השיפוץ על עצמו. לדבריו, כל ההסכמים עם קבלני המשנה נעשו תחת עינו הבוחנת של המפקח.
אחד מקבלני המשנה בפרויקט זומן לעדות ותמך במוכר. הוא סיפר כי הוא ושאר הקבלנים עובדים כבר שנים מול המפקח, והם כלל לא היו בקשר עם המוכר.
הכיר באחריות
לאחר שעיינה בהסכמים מול הקבלנים, קבעה השופטת כרמלה האפט כי לתובעים אכן ניתנה הזכות לדרוש מהנתבע לתקן את ליקויי הבנייה.
השופטת הבהירה, שללא קשר למעמדו – מפקח או קבלן – הנתבע היה מחויב לוודא שהעבודות מבוצעות כראוי, ולהתריע על ליקויים צפויים בזמן אמת. לדברי השופטת, עצם העובדה שבסופו של דבר הנתבע כן ביצע חלק מהתיקונים שדרשו התובעים, מעידה על כך שהכיר באחריותו.
בנוסף השופטת דחתה את בקשת הנתבע למזער את אחריותו, תוך שהדגישה כי הוכח לה שקבלני המשנה פעלו תחת פיקוחו הצמוד.
משכך, הודעת הצד השלישי נגד המוכר נדחתה, ובהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, הורתה השופטת לנתבע לשלם לתובעים 59,787 עבור עלות התיקנים, בתוספת 5,000 שקל על עגמת נפש.
הנתבע אף חויב לשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 שקל, שיתחלקו שווה בשווה בין התובעים למוכר.
- שמות ב"כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין
לעורכי דין מקרקעין • לפסק הדין לחצו כאן.
הכותבת: עורכת דין הדר פינק טבת עוסקת בדיני מקרקעין ומלווה פרוייקטים של בניה כמו תמ"א 38 ופינוי בינוי
אתר המשפט הישראלי "פסקדין".
** הכותבת לא ייצגה בתיק
*** המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחברת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.