רבי מרדכי חיים מסלונים נולד בשנת תרכ"ח (1868) וחי בצניעות ובדוחק. כבר בילדותו ניבא לו ה"יסוד עבודה" זי"ע עתיד מזהיר של קדושה. את שנותיו הראשונות בארץ ישראל העביר בטבריה ובצפת, שם ספג את תורתם של גדולי חסידי לכוביץ' וקוברין. בצפת הקים ישיבה והעמיד תלמידים רבים, אך כל אותה תקופה סבל ממחסור כבד. אפילו אסונות קשים שפקדו אותו, כמו מות ילדיו הקטנים עקב עוני מחפיר ותת-תזונה, לא פגעו באהבתו לקב"ה.
נקודת מפנה בחייו הייתה הנסיעה לסלונים לפגוש את האדמו"ר בעל ה"דברי שמואל" זי"ע. האדמו"ר קיבל אותו בכבוד מלכים וראה בו תלמיד וחבר קרוב. הרמ"ח שהה בסלונים תקופה ארוכה והתעלה בתורה ובהתקרבות לקב"ה. שם גם נרקם קשר אמיץ בינו לבין רבי משה מידנר זצ"ל, מחשובי חסידי סלונים, אשר זיהה את גדלותו הרוחנית. במכתב נדיר ששלח רבי משה מידנר לרבי מוטל, הוא כותב עליו דברי שבח יוצאי דופן:
"לאיש חמודות, חכמתו ויראתו צמודות... דולה מים מבארות עמוקים, אשר מדבש מתוקים…"
לאחר שואת אירופה, ובפרט עם הירצחו של האדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע וינברג הי"ד, הפכו שרידי חסידי סלונים בירושלים ליתומים וללא מנהיג. הם פנו אל הרמ"ח הזקן וביקשו ממנו לקבל על עצמו את הנהגת העדה. הרמ"ח נעתר לבקשתם, אך סירב בתוקף לכל גינוני כבוד ונשיאות. הוא המשיך לחיות חיי פשטות וענווה, תוך שהוא מחזק את החסידים ומנחיל להם את מורשת סלונים.
רבי ‘מוטל’ לא היה נהנה מהעולם הזה, הסתפק במועט וכל מעשיו הביעו יראת שמים טהורה. מסופר שאפילו לישון על מיטה היה מחוץ לתחום עבורו, והוא היה יושב על כיסא לילה ויום, לומד תורה ומתפלל. בעל ה"נתיבות שלום" זי"ע תיאר את הרמ"ח כ"איש קדוש עובר עלינו", כלומר, אדם שכל הוויתו וקיומו הביעו קדושה טהורה.
תפילותיו היו קצרות וסוערות, מלאות בדביקות ובהתלהבות. מסופר שכאשר היה מגיע למילים "לתקן עולם במלכות ש-ד-י", הייתה פוקדת אותו סערת רגשות עזה והוא היה מזדעק בכוח לקב"ה.
אהבה מיוחדת הייתה לו לסיפורי צדיקים. הוא היה מספר אותם בערגה ובגעגועים, תוך שהוא מחייה את דמויותיהם של גדולי ישראל. כוחו בסיפורים היה כה גדול, עד שבעל ה"בית אברהם" זי"ע הורה לתלמידיו לרשום את כל מה ששומעים מפיו.
הרמ"ח נפטר בי"ב טבת תשי"ד (1954). מותו היה כמות צדיקים - בלי ייסורים ובלי מחלה, כאדם העובר מחדר אחד למשנהו. הוא הותיר אחריו דור שלם של חסידים שגדלו על תורתו ועבודתו, ומורשתו ממשיכה להאיר את דרכם עד היום.