בדף היומי במסכת סנהדרין (כב, ב) אנו דנים באיסור גידול פרע: "מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול מערב שבת לערב שבת, כהן הדיוט אחת לשלושים יום... כהן גדול מערב שבת לערב שבת מאי טעמא, אמר רב שמואל בר יצחק, הואיל ומשמרות מתחדשות". כלומר, שכהן גדול חייב להסתפר לעיתים קרובות יותר משום ייצוגו את עם ישראל, ובכל שבת מתחלפות המשמרות וחשוב שיראה מכובד ונאה לשרת את ה'.
והנה בגמרא במכות (כא, ב) מוזכר "כהן גדול שהוא נזיר" בהקשר לחובת טומאתו למת מצווה, אף שיש בו שני לאוין שלא להטמא למת.
קושי מעניין העלה המאירי : כיצד יתכן כהן גדול שיהיה נזיר. מצד אחד, כהן גדול אסור לגדל פרע, ומצד שני, נזיר חייב לגדל פרע (ל' יום לפחות) ואסור בגילוח שערות ראשו.
המאירי מתייחס כאמור רק לאיסור לגדל פרע של הכהן שהוא מדאורייתא, היות שהתספורת מער"ש לער"ש היא רק דרבנן והנזירות שהיא מהתורה וודאי תתפוס. אך באחד התירוצים שמציע המאירי יש גם ליישב את דברי הגמרא בסנהדרין. המאירי מציע שייתכן שהכהן הגדול נדר נזירות ובתוך זמן זה נתמנה לכהן גדול. במקרה שלנו, ייתכן שהכהן גדול סיים את נזירותו בשבוע האחרון ורק אז התמנה לכהן גדול.
האם מלך יכול להיות נזיר?
יש המביאים ראיה שגם מלך והוא הדין כהן גדול יכולים לקבל ע"ע נזירות, והוא מה שכתב בשו"ת שואל ומשיב: ליישב כי כל הטעם דכהן גדול מצווה שלא יפרע נראה מהרמב"ם שם דהוא משום כבודו של כהן גדול שיהיה לו לתפארת, גם למקדש שיושב שם וכו' וא"כ כיון שהוא מחמת קדושת כה"ג שיהיה מגלח שלא יפרע ראשו.
ולפי זה נזיר שקדושתו ותפארתו הוא במה שמגדל שער ראשו והכתוב אומר כי נזר הקודש עליו, ואם כן בוודאי גם על הכהן הגדול יכול לחול, שזה תפארת לכהן גדול שקיבל עליו להיות נזיר ולהרחיק עצמו מכל תאוות הגופניות, ובוודאי יכול לחול עליו קדושת נזיר וזה ברור, עכ"ל.