לומדי הדף היומי במסכת סנהדרין דף כ"א עסקו השבוע בדרשת הגמרא אודות אחד מבני דוד: ואדוניהו בן חגית מתנשא לאמור אני אמלוך וכו': שביקש להולמו ולא הולמתו.
ופירש רש"י שביקש להולמו ולא הולמתו - שתשב בראשו כתר מלכות, ולא הולמתו לפי שהיה שרביט של זהב בתוך חללה מדופן לדופן ואינה מתיישבת בראשו אלא למי שיש לו חריץ בראשו והיא עדות לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו ומי שאינו ראוי למלכות אינו הולמתו.
על פי זה יש שכתבו לפרש הפייטן בזמירות ליום ש"ק "חמדת הימים וכו' כתר הלומים על ראשם יצור", ששבת הולמת לישראל, וישראל מתאימים לשבת, כי נכרי ששבת חייב מיתה, אבל לישראל הולם וראוי לענוד על ראשם כתר השבת, כמו שהולם הכתר למלכי בית דוד בלבד.
ולא עצבו אביו
בחז"ל נאמר שפרשת בן סורר ומורה נסמכה לפרשת אשת יפת תואר, כי כל הנושא אשת יפת תואר סופו שבנו יהיה בן סורר ומורה. והנה הכתוב אומר (מלכים א, א, ה-ו): "ואדוניה בן חגית מתנשא לאמר: אני אמלוך ... ולא עצבו אביו כל ימיו לאמר: "מדוע ככה עשית"? כלומר, אומר הרב בעל "עפעפי שחר" על התורה: מה גרם לו לאדוניה שבא לאותה התנשאות וגבהות לב למרוד במלכות דוד אביו ולאמר : "אני אמלוך"? זה ש"ולא עצבו אביו כל ימיו לאמר : מדוע ככה עשית", אלא הניחו ללכת בשרירות לבו הרע.
ומה ראה דוד לעשות כן? אלא כבר אמרו חז"ל (סנהדרין כא, ב) אדוניה בן יפת תואר היה, והיה דוד חושש לייסרו לאדוניה. שאם דוד היה מייסר אותו, אדוניהו היה אומר לו: "מדוע ככה עשית"? ולא אתה גרמת לי שעשית מעשה ונשאת את אמי אשת יפת תואר?