הלכה המפורסמת במצוות נר חנוכה היא שבמידה שכבה הנר אין צורך להדליקו שוב וכלשון הגמרא: ‘כבתה (נר חנוכה) אין זקוק לה’, אך בדין אחר בהלכות חנוכה אנו מוצאים שאדם שיש לו שני פתחים בביתו (לכל רוח) יש לו להדליק בשניהם משום חשד שמא יאמרו אם לא הדליק בפתח זה וודאי לא הדליק בפתח אחר.
וא"כ מדוע לא חוששים לחשד שאנשים שיעברו ויראו שאינו דולק, יחשדו בו שלא הדליק כלל?
כמה תירוצים נאמרו על כך בספרי ההלכה:
א. אף שכבתה אין זקוק לה, מ"מ אסור ליטול את המנורה עד שיעבור חצי שעה, א"כ אין לחשוש לחשד כיוון שרואים את המנורה, שאם לא כן מדוע בחצר שיש ב' פתחים יש חשד שלא הדליק? אולי באמת הדליק וכבתה אלא ש"מ שאת המנורה אסור ליטול (שו"ת שבות יעקב ח"ג סימן מ"ח ומובא בשערי תשובה אור"ח סימן תרע"ג ס"ק ז')
ויש שהעירו, דא"כ גם אדם שיש לו ב' פתחים יעשה כן, ויניח מנורה לצד אחר בלי הדלקה ויאמרו שכבר כבתה. אך ע"כ תירצו, כיון שחז"ל תקנו מפני חשד התקינו להדליק כעיקר המצווה.
ב. בחכמת שלמה תירץ: שמשום חשד אינו מחויב לעשות מעשה, רק היכן שהתחייב מדין אזי עליו לעשותן באופן שלא יהיה חשד ולכך בחצר של ב' פתחים כיון דבלאו"ה חייב להדליק וכל זמן שלא הדליק חייב להדליק בשניהם שלא יבא לחשד, אבל כבתה, כיון שכבר הדליק ונפטר להדליק מחדש משום חשד זה אינו מחויב שוב להדליק.
ג. בשו"ת שואל ומשיב תירץ שמשום פעם אחת אין חשד שיאמרו מקרה שכבה ולמחרת יראו שדולק משא"כ ב' פתחים שכל לילה אין מדליק ואדם שעובר שם כל לילה יחשדו שלא הדליק.
ד. בבית הלוי כתב הדין שכבתה אין זקוק לה, ה"מ מעיקר הדין, אבל משום חשד באמת צריך להדליקה.