הלכות חג החנוכה רבות מספור, והן כמים שאין להם סוף, הדברים מוגשים כאן ’להלכה ולא למעשה’ אלא לעורר לב המעיין, ויר"ש יעשה שאלת רב.
א. מדליקים נרות בבית הכנסת בין מנחה למעריב. בתפילת ערבית מתחילים לומר 'על הניסים', וניתן להכריז 'על הניסים' לפני שמונה עשרה (1).
ב. אבל תוך י"ב חודש אינו מתפלל לפני העמוד בחנוכה בשחרית מנחה וערבית.
ג. לגבי זמן הדלקת הנרות נחלקו המנהגים ויעשה כמנהג אבותיו.
ד. נר חנוכה צריך לדלוק חצי שעה, ויש ליתן כמות שמן או נר גדול שיספיק לדלוק מחצית השעה.
ה. אם אינו יכול להדליק בזמן, יכול להדליק משקיעת החמה, אבל לא יקדים להדליק בפלג המנחה.
ו. זמן ההדלקה הוא עד שתכלה רגל מן השוק והוא כחצי שעה אחר צאת הכוכבים. והוא זמן ההדלקה לכתחילה. בזמנינו שאנשים הולכים ברחובה של עיר עד מאוחר מאד, מן הדין מותר להדליק אף בשעה מאוחרת. וזריזין מקדימין למצוות.
ז. מי שבא לביתו בשעת לילה מאוחרת (גם בתוך חצי שעה הסמוכה לעלות השחר) מדליק בברכה אף עם בני ביתו ישנים (2).
ח. האשה שחוזרת מאוחר לביתה, ימתין לה בעלה בהדלקה (3).
ט. נהגו הנשים לא לעשות מלאכה במחצית השעה הראשונה שהנרות דולקות, ונמנעות ממלאכות כמו תפירה וכו’ אבל מותרות במלאכות המטבח כאפיה ובישול (4).
י. משהגיע זמן הדלקת נרות אסור לאכול סעודה (פת יותר מכביצה) אבל טעימת פת או אכילת פירות אפילו מרובה מותרת, ובמשנ"ב (5) כתב שגם חצי שעה קודם ההדלקה יש להחמיר בכך.
יא. מי שנמצא בעיר אחרת ועומד להדליק מאוחר יותר בביתו – אסור לו לאכול קודם ההדלקה.
יב. האשה שממתינה לבעלה להדלקת הנרות מותרות באכילה (6).
(1) משנ"ב רלו סק"ז: ואע"ג שאם יטעו ג"כ אין צריך לחזור דמ"מ הוא צורך תפלה.
(2) משנ"ב תרע"ב ס"ק יא: תכב והיינו עם בני הבית נוערים – אך בשעה"צ (ס"ק י"ז) כתב בשם החמד משה, דאם אפשר יקיץ מבני הבית, ואם א"א להקיצם מ"מ ידליק ויברך.
(3) והוסיף מרן הרב וואזנר - שנר שבת דוחה נר חנוכה משום שלום ביתו, א"כ שלום ביתו גופא וודאי דוחה את ההדלקה של נר חנוכה.
(4) מרן הרב וואזנר דייק שמלאכות שיש בהם עמל וטורח רב יש להימנע, כמו שטיפת הרצפה אך שטיפת כלים לפי העניין.
(5) שעה"צ תרע"ב ס"ק י"ד.
(6) עיין נחלת צבי הלכות מילה (סי’ רס"ב) שהאב אסור לאכול קודם מילת בנו, ואם כיבד אחר למול את בנו מותר לו לאכול.