חג החנוכה נחגג לזכר נס פך השמן וניצחון בית חשמונאי, שהביא להעמדת הדת על תילה. הקרב השני במרד החשמונאים התרחש במעלה בית חורון (166 לפנה"ס) והיווה ניצחון מזהיר נוסף למורדים. ניצחון זה, שהגיע לאחר ניצחונם על אפולוניוס, מושל השומרון, חיזק את רוחם של המורדים והעניק להם ביטחון להמשך המאבק.
שר הצבא הסורי, סירון, שמע על המרד הגובר ביהודה ויצא לדכאו. הוא בחר בנתיב שונה מקודמו, אפולוניוס, וצעד דרך השפלה, אסף תגבורות בדרך ותקף את המורדים מכיוון מערב. הצבא הסלאוקי, שמנה בין שמונת אלפים לעשרת אלפים לוחמים, כלל גדודי צבא סדירים, מתיוונים וחיילי חילות מצב. מולם עמדו המורדים, בהנהגת יהודה המכבי, אשר מספרם המדויק אינו ידוע.
הקרב נערך במעלה בית חורון, מעבר הרים תלול וצר הממוקם בין בית חורון עליון לבית חורון תחתון. מעלה זה שימש כדרך מרכזית מלוד שבמערב לירושלים, והיה ידוע בתלילותו ובנקודות רבות בהן ניתן לארוב לכוחות גדולים.
יהודה המכבי, שהכיר היטב את תנאי השטח, הציב מארב לכוח הסלאוקי. החוקרים מעריכים שהמארב הוצב בין בית חורון תחתון לבית חורון עליון, ייתכן בגבעה 665 שממזרח לבית חורון עליון או בשיח' אבו שושה, התל העתיק של בית חורון עליון.
הקרב עצמו היה קצר ועז - המורדים תקפו את הצבא הסלאוקי במורד המעלה התלול, תוך ניצול תנאי השטח לטובתם. הצבא הסלאוקי, שהיה מסודר בטור ארוך וצר, התקשה להגן על עצמו ונפל למנוסה. המורדים רדפו אחרי הכוח הסלאוקי הנמלט, והרגו בהם כ-800 חללים.
ניצחון זה היה משמעותי עבור המורדים. הוא הוביל לנפילת נשק רב לידי יהודה המכבי, הצטרפות לוחמים חדשים לשורותיו והרחבת תחום שליטתו.
יש חוקרים הסוברים שקרב זה התנהל במקום בו יהושע רדף את הכנענים בכיבוש ארץ ישראל - לפי ספר חשמונאים, יהודה המכבי קרא בנאומו לפני הקרב את דברי יהונתן בן שאול: "אין לה' מעצור להושיע ברב או במעט" (שמואל א', י"ד, ו').