ליכא מילתא דלא רמיזא באורייתא. בפרשת מקץ שחלה תמיד בחג החנוכה עניין זה מתעורר ביתר שאת, חג החנוכה ופרשת מקץ, לכאורה שני סיפורים שונים בתכלית אך רמזים רבים, גלויים ונסתרים, מחברים בין סיפור ירידת יוסף למצרים לבין ניצחון המכבים.
א.
הקשר המרכזי והבולט ביותר בין שני הסיפורים הוא ניצחון החלש על החזק, ניצחון הרוח על החומר. בפרשת מקץ, אנו עדים לחלום בו פרות רזות אוכלות פרות בריאות, ושיבולים דקות בולעות שיבולים מלאות. ויש המסבירים כי חלום פרעה רומז לכך ש"גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים". באופן זהה, גם בחנוכה, קומץ לוחמים חשמונאים, נחותים במספרם ובציודם, מנצחים את צבא יוון אדיר.
ב.
רמז נוסף במילה "שנתיים". ראשי התיבות שלה, "שמאל נר תדליק ימין מזוזה", רומזים לסדר הדלקת נרות חנוכה.
ג.
ה"בני יששכר" מציע פירוש לפסוק "וחמש את ארץ מצרים" (בראשית מ"א, ל"ד). ראשי התיבות של המילה "חמש" מרמזים לשלושת המצוות אותן גזרו היוונים לבטל: חודש, מילה, שבת.
ד.
חמש הידיים שבהן משאת בנימין גדולה ממשאות אחיו מסמלות אף הן את ניצחון החלש על החזק: "מסרת גבורים ב'יד' חלשים, רבים ב'יד' מעטים, טמאים ב'יד' טהורים, רשעים ב'יד' צדיקים, וזדים ב'יד' עוסקי תורתך".
ה.
הן פרשת מקץ והן סיפור חנוכה, פותחים בצער. מילת "ויהי" בפסוק "ויהי מקץ" מסמלת צער, כמו צער יוסף, יעקב והשבטים. גם חנוכה מתחיל בצער: "כשעמדה מלכות יוון הרשעה". סיום הפרשה במילים "עלו לשלום אל אביכם" מקביל לניצחון החשמונאים.
ו.
ועוד רמז לעניין השבוע של חנוכה בפרשת מקץ. בסוף כל פרשיות התורה, נרשם בסוף הפרשה מספר הפסוקים שבאותה פרשה, ולא יותר, לבד בסוף פרשת מקץ נרשם עוד מספר התיבות שבפרשה, והם אלפיים וכ"ה (2025), והלא דבר הוא, כמין חידה, מה ראו הרושמים לחשב ולרשום זה אך ורק בפרשת מקץ. אך בכל יום חנוכה, כידוע, נתוסף נר אחד, ומלת נר" עולה ר"נ, ושמונה פעמים נר" עולה במספר אלפים, ויום ראשון מחנוכה הוא כ"ה כסלו, ובסה"כ אלפיים וכ"ה כמספר התיבות בפרשת מקץ שקוראים בשבת חנוכה - והתחלת ימי חנוכה, כ"ה כסלו. וזה רמז נאה. (ברוך שאמר)
ז.
רמז נאה יש גם בפסוק הפותח את פרשת מקץ, "ויהי מקץ שנתיים" (בראשית מ"א, א'). ראשי התיבות של הפסוק מרמזים למשפט שלם המספר את סיפור חנוכה: "ובעת יוחנן הכחיד יוונים מבית קודשנו וציוונו שנדליק נרות תמניא יומי מחנוכה".
ח.
"שברו לנו מעט אוכל" (בראשית מג, ב). פירוש, כשנשבור את תיבת "לנר שמנינה 86, נמצא 43, נוסיף את "מעט אוכל" - כלומר את האות המועטת שבתיבת אוכל, שהיא האות א', נמצא עולה למנין 44. ("יכהן פאר" עמוד לד בשם הרב אלכסנדר).
ט.
עוד יש לומר שהרי איתא בגמרא: לשנה אחרת קבעום בהלל והודאה. כלומר חנוכה נקבע רק בשנה השנייה לאחר הנס. היינו מקץ שנתיים ימים, אחרי שהגיעה שנה השניה, אז קבעו את חנוכה להלל והודאה.
י.
בדרך הלצה היו אומרים שמק"ץ ר"ת מצאו קד צמן.