לומדי הדף היומי במסכת בבא-בתרא דף קסג, עסקו השבוע בדיני כשרותם של שטרות וכיצד יש להימנע חלילה מאפשרות של זיוף . ודינים אלו קשורים גם למסמך חשוב אחר: הכתובה, אותו מסמך משפטי המלווה את נישואיהם של זוג יהודי, טומנת בחובה לא רק התחייבויות כלכליות אלא גם מסורת יפה של הידור, אחד המנהגים הנהוגים הוא ציור ציורים ופסוקים על גבי שטר הכתובה. מעבר לעניין הסימבולי שהכתובה מהווה כמסמך הקשר של בני הזוג ויש טעם להוסיף לו הוד והדר. הרי שבפוסקים מצאנו גם טעם הלכתי בעניין.
הסיבה העיקרית לציורים ולפסוקים, כפי שמובא במקורות, נובעת מחשש לזיוף. התוספות במסכת בבא בתרא (קסג: ד"ה שיטה) מציינים כי אסור לעדים להשאיר גיליון ריק בצד חתימתם על גבי השטר, שמא ינצל המלווה את החלק העליון של השטר ויכתוב תוכן חדש על אותו גיליון, תוך ניצול חתימות העדים.
על מנת למנוע אפשרות זו, נהוג למלא את הגיליון בציורים ובפסוקים, כך שלא ייוותר מקום פנוי שעלול להיות מנוצל לרעה. הציורים והפסוקים, אם כן, משמשים מעין "מנגנון הגנה" מפני זיופים, ומבטיחים את תוקפו של שטר הכתובה.
חשוב לציין כי קיימת מחלוקת בנוגע לכתיבת פסוקים על גבי הכתובה. התשב"ץ (ח"א סי' ה) מציין כי יש לחשש מכתיבת פסוקים בלא שרטוט, ולכן עדיף לכתוב חרוזים שאינם פסוקים. עם זאת, הדגש הוא על מילוי הגיליון, בין אם בציורים, בפסוקים או בחרוזים, על מנת למנוע כל אפשרות לזיוף.