פרשת השבוע - ויצא עוסקת בהרחבה בשמות השבטים, כאמור כל שבט קיבל שם אחד אך במרוצת השנים התקבל לקורא לאדם אחד שני שמות ולפעמים יותר. ותמיד עלה התהיה מדוע זכה דווקא השם "יששכר" לשמו התאום "דוב"? האם מסתתר מאחורי כינוי זה משהו עמוק יותר מסתם שם חיבה?
הרב כלב פייבל שלזינגר, בספרו "תורת בר-נש", מעלה השערה מעניינת אודות השאלה לגבי שמות: מדוע דווקא השם "יששכר" מקושר באופן ייחודי לכינוי "דוב" או "בער"? מדוע דווקא שמות אלו נבחרו ככינויים לשם "יששכר", בעוד ששמות אחרים זוכים למגוון כינויים?
התשובה, מסתבר, טמונה במעמדו הייחודי של שבט יששכר ובסמליות המקראית של הדוב.
יששכר, השבט התשיעי, היה קשור באופן מיוחד לשבט יהודה, "מלך" שבטי ישראל. קשר זה מתבטא הן במיקום אוהלי יששכר בסמיכות לאוהלי יהודה במחנה במדבר, והן בסדר הקרבת הנשיאים לחנוכת המשכן. יששכר הקריב את קורבנותיו ביום השני, מיד לאחר יהודה, ובכך זכה למעמד של "שני למלך".
בדומה ליששכר, גם הדוב מוזכר במקרא כ"שני למלך" ביחס לאריה, מלך החיות. פסוקים רבים מציגים את שתי החיות הללו יחד, ומדגישים את הדמיון ביניהם במונחי עוצמה וגבורה. פסוקים אלו, כמו "ובא הארי ואת הדוב" (שמואל א' י"ז) ו"גם את הארי גם הדוב הכה עבדך" (שם), מציגים את הדוב כאיום משמעותי, אך תמיד נחות במעמדו לאריה.
חזון ארבע החיות של דניאל מחזק את הקשר הסמלי בין יששכר לדוב. בחזון זה, מופיעים האריה והדוב כראשונים בסדר החיות, בדומה למיקומם של יהודה ויששכר בסדר הקרבת הנשיאים. חזון זה מדגיש את מעמדם הייחודי של יהודה ויששכר, ושל האריה והדוב כמייצגיהם, כ"מלך" ו"שני למלך".
הכינוי "דוב" לשם "יששכר" מבטא, אם כן, הבנה עמוקה של מעמדו הייחודי של השבט. הוא מעיד על קרבה למלכות, על עוצמה וגבורה, אך גם על הכרה במעמדו ביחס ל"מלך" - שבט יהודה.