רבי אפרים אנקווה, מגדולי חכמי ספרד במאה ה-14, שיום פטירתו (לרוב הדעות) חל בתאריך א' בכסליו, נולד בטולדו בשנת ה'קי"ד (1354). אביו, הרב ישראל אנקווה, מחבר ספר "מנורת המאור", עלה על המוקד בעת גזרות קנ"א (1391) וספר תורה בידו.
בנעוריו, למד רבי אפרים אצל רבנו נסים גירונדי (הר"ן), מגדולי חכמי ספרד באותה תקופה. בשנת ה'קנ"א (1391), פרצו גזרות קנ"א, בהן נוצרים רצחו אלפי יהודים בכל רחבי ספרד. רבי אפרים, כמו יהודים רבים אחרים, נאלץ לברוח ממדינתו.
לאחר שנתיים של נדודים, הגיע רבי אפרים לעיר מרכש שבמרוקו בשנת ה'קנ"ג (1393). הוא המשיך לעיירה בשם הונין, שם שימש כדיין ומורה צדק. לבסוף, הגיע לעיר תלמסאן שבאלג'יריה, שם התמנה לרב ודיין, תפקידים אותם מילא במשך כמעט ארבעים שנה עד פטירתו.
רבי אפרים התפרסם בכל רחבי אלג'יריה בשל פסיקותיו ההלכתיות והשפעתו הרבה. בני דורו כינוהו בתואר "הרב" סתם, כינוי שנשאר במשך דורות רבים באלג'יריה.
עם זאת, לא תמיד קיבלו בני המקום את פסיקותיו. הוא התמודד עם התנגדויות מצד חכמים מקומיים, שהיו ברמה תורנית נמוכה יחסית, וחלקו על פסיקותיו. מקרה אחד כזה, הידוע בשם "היבמה מתאזה", גרר פולמוס ארוך וחריף בין חכמי הדור, כאשר רבי אפרים התיר אישה להתייבם, דבר שגרר ביקורת חריפה מצד חכמים אחרים.
מלבד פעילותו ההלכתית, נודע רבי אפרים גם בשל מעשי נסים רבים שיוחסו לו. אגדה מפורסמת מספרת על דרך הגעתו לעיר תלמסאן. על פי המסורת, בעת שיצא עם שיירה מהעיר הונין, סירב לחלל את השבת. הוא נאלץ לשהות ביער, שם ניצל מהתקפת אריה בזכות קריאת "שמע ישראל".
מסופר שכאשר נכנס לעיר תלמסאן, רכב על גבי אריה ובפיו נחש המשמש אותו כמושכות. סמל זה הפך למדליון משפחת אנקווה.
רבי אפרים התמחה גם ברפואה ושימש כרופאו האישי של שליט העיר תלמסאן. הוא האמין ששורש הכאב אינו רק פיזיולוגי, אלא גם פסיכולוגי, וסבר שניתן לעכב את תהליך ההזדקנות בעזרת תזונה נכונה ופעילות שכלית.
רבי אפרים היה גם פייטן מחונן. שני פיוטים שכתב, "אלה מהימן די ברא זמן" ו"אדון עולם אשר נעלית", נכנסו למחזור התפילה של יהודי אלג'יר. שירו "אזעק מר ואקונן", שנכתב לאחר שחלם שימות באותה שנה, מהווה קינה על מותו ותוכחה לחוטאים.
ספרו היחיד ששרד, "שער כבוד ה'", עוסק בפילוסופיה יהודית, קבלה ותאולוגיה, ומהווה תשובה לשאלת בנו, רבי ישראל אנקווה.
רבי אפרים אנקווה הותיר אחריו מורשת עשירה של תורה, הלכה, פיוט וצדיקות. זכרו מונצח ברחוב על שמו בעיר נתניה, ובסיפורי הניסים הרבים שמסופרים אודותיו. רבי אפרים אנקווה נפטר בתלמסאן, אלג'יריה, שם שימש כרב ודיין במשך קרוב לארבעים שנה. קברו נמצא בתלמסאן ומשמש כמקום עלייה לרגל עד היום