פרשת תולדות, המספרת את סיפורם של יעקב ועשיו ומכירת הבכורה: עשיו חוזר מן השדה עייף ורעב, ומוכר את בכורתו ליעקב תמורת נזיד עדשים. מדרש מרחיב את הסיפור וקושר אותו לאירוע פטירתו של אברהם אבינו. לפי המדרש, עשיו שב מן השדה באותו יום בו נפטר אברהם, וישבו בני המשפחה לסעודת הבראה – ארוחה המוגשת לאבלים בימים הראשונים שלאחר הפטירה.
סעודת הבראה היא הארוחה הראשונה שאוכלים האבלים לאחר הקבורה. אסור לאבלים להכין את הארוחה בעצמם, משום שאינם אמורים לדאוג לעצמם בזמן שיקירם טמון בקבר. בנוסף, קיים חשש שאבלים מסויימים, בצערם הרב, יבחרו לצום, דבר העלול לפגוע בבריאותם. לכן מצווה על קרובים ושכנים להכין את סעודת ההבראה עבורם.
נהוג להגיש בסעודת הבראה מאכלים עגולים, כמו ביצים, עדשים ופיתות. מאכלים אלו מסמלים את "גלגל החיים" – גלגל שמסתובב ללא הרף. הצורה העגולה מרמזת לאבלים כי גם אם עכשיו הם נמצאים בתקופה קשה, הגלגל ימשיך להסתובב, והם יזכו לימים טובים יותר בעתיד.
משמעות נוספת לצורה העגולה: לעִגול אין "פה", דבר הרומז כי השתיקה יפה לאבלים ולמנחמים. תקופה זו היא תקופה של עצב וכאב, ועל כן עדיף להימנע מדיבורים מיותרים ולהתמקד בתמיכה רגשית.
מנהג אכילת ארבעס (חמוס) בסעודת שלום-זכר
הגמרא מביאה את דברי רבי שמלאי למה הולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו וכיון וצופה ונר דלוק לו על ראשו נפתח הסתום ונסתם הפתוח שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונפתח הפתוח - וצופה ונר דלוק לו על ראשו ומביט מסוף העולם ועד סופו ומלמדין אותו כל התורה כולה, וכיון שבא לאויר העולם בא מלאך וסטרו על פיו ומשכחו כל התורה כולה.
על פי זה מובא בדרישה (סד) שנוהגים בשבת לבקר אצל התינוק הנולד כיוון שהוא אבל על תורתו ששכח והובאו טעם זה גם בט"ז, ולטעם זה מובן מה שנוהגים לאכול ארבעס חומוס שהוא כעין מאכל אבלים שגלגל חוזר בעולם.ויש שדרשו את הפסוק ‘והרבה ארבה את זרעך’. ודורשי רשימות אמרו בדך הלצה שחומוס גימט’ ק"כ שהרך הילוד יזכה לאריכות ימים עד מאה ועשרים שנים.