במקורות היהדות, הגשם אינו רק תופעה מטאורולוגית, אלא סמל עמוק לברכה, שפע וחיים. אולם, עיון מעמיק במקורות מגלה שלא כל הגשמים נוצרו שווים.
מסתבר שקיימים שני סוגים עיקריים של גשם: גשם שמטרתו העיקרית היא להשקות את האדמה ולהצמיח פירות, ובכך להביא פרנסה, וגשם שתפקידו למזג את האוויר, לקרר את העולם וליצור סביבה בריאה. הרמב"ם, בפירושו למשנה, מתאר את הגשם השני כגורם מרכזי להשגת "התמזגות", איזון המאפשר בריאות אופטימלית לכל הבריות. הרמב"ם אף מכנה אותו "ראשית לכל הברכות" בשל חשיבותו הכללית.
ההבחנה בין שני סוגי הגשם מעוררת שאלה מעניינת לגבי תפילת הכהן הגדול ביום הכיפורים. האם התפלל על גשם לפרנסה או למזג אוויר נוח?
גמרא תענית מרמזת שהכוונה הייתה לגשם פרנסה, שכן היא מציינת שהכהן התפלל גם על טל של ברכה, הידוע כגורם חשוב להצמחת פירות. סמיכות תפילת עוברי דרכים לבקשת הגשם מחזקת את ההבנה שמדובר בגשם הקשור לשפע חקלאי.
לעומת זאת, גמרא יומא אינה מזכירה טל בתפילת הכהן, רמז אפשרי שהכוונה הייתה דווקא לגשם שאינו קשור ישירות לפרנסה. הרמב"ם, בפירושו, אף מאמץ גישה זו.
גבורת גשמים
ההבחנה הזו משתקפת גם בתפילות שלנו. בברכת "גבורות" אנו אומרים "משיב הרוח ומוריד הגשם", משפט המדגיש את גבורתו של הקב"ה. ייתכן שהכוונה היא לגשם הראשון, זה שממזג את האוויר ומשפיע על בריאות העולם. לעומת זאת, בברכת "ברך עלינו" אנו מתפללים "ותן ברכה", בקשה ברורה לשפע וחיים. ייתכן שהפעם הכוונה היא לגשם שמטרתו העיקרית היא להצמיח פירות ולהביא פרנסה.
הגשם כמהות השפע לא רק כתופעה טבעית, אלא כביטוי מורכב יותר לרצון ה'. ההבחנה בין סוגי הגשם מעשירה את הבנתנו לגבי התפילות והברכות הקשורות בגשם, ומעוררת שאלות נוספות לגבי המשמעות העמוקה שלו בחיינו.