לומדי הדף היומי עסקו השבוע בדבריו האחרונים עלי אדמות של היועץ אחיתופל, אחיתופל, שהיה ידוע בחוכמתו הרבה, השאיר לבניו צוואה מעניינת בת שלושה סעיפים: אל תהיו במחלוקת, אל תמרדו במלכות בית דוד, ויום טוב של עצרת ברור זרעו חיטים.
צוואה זו מעוררת מספר שאלות. ראשית, מה הקשר בין שלוש עצות אלו? שנית, מדוע כלל אחיתופל עצה חקלאית בצוואתו, והאם יש קשר בין עצת הזריעה לשתי העצות הקודמות?
הבכור שור והמהר"ל מציעים פרשנויות מעמיקות לצוואה זו, ומנסים להבין את משמעותה ואת המסר שהיא מעבירה.
הבכור שור מתמקד בעצה השלישית, "יום טוב של עצרת ברור זרעו חטים", ומנסה להבין את הקשר בינה לבין שתי העצות הקודמות. הוא טוען שעצרת, חג מתן תורה, מסמל את זכות התורה, וכפי שכתוב "בי מלכים ימלוכו", עיקר המלכות נובעת מכוח התורה. לכן, עצת הזריעה בחג השבועות מסמלת את ההצלחה שתבוא כתוצאה מלימוד תורה כראוי.
הבכור שור ממשיך ומקשה: מה הקשר בין תורה לחיטים? הוא מביא את הגמרא ביומא שמדברת על שלושה זרים - שלחן, מנורה וכיור, ומסבירה שזכות השלחן מקבילה לזכות החיטים, זכות המנורה מקבילה לזכות השמן, וזכות הכיור עדיין מונח. לכן, הבכור שור שואל: אם זכות השולחן מקבילה לזכות החיטים, מה הקשר בין עצרת, שהיא זכות התורה, לחיטים הבאים מזכות השולחן?
הוא מסביר שמכיוון שעיקר המלכות נובעת מכוח התורה ("בי מלכים ימלוכו"), זכות התורה גוררת את זכות השולחן, שממנו באים החיטים. לכן, עצת הזריעה בחג השבועות מסמלת את המסר שאין צורך לקנא במלכים, כי זכותם נובעת מכוח התורה.
רבנו המהר"ל בוחר להתמקד בעצה הראשונה, "אל תהיו במחלוקת". הוא מסביר שאחיתופל ראה את הנזקים שנגרמים כתוצאה ממחלוקת, ולכן הזהיר את בניו מפניה. המהר"ל טוען שאין דבר גדול יותר ממחלוקת, ושהיא גורמת סבל רב.
הוא ממשיך ומסביר שהסיבה העיקרית למחלוקת היא חוסר כלכלי, כפי שכתוב "לעולם יזהר אדם בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה בתוך ביתו אלא בשביל חטים". לכן, עצת אחיתופל "יום טוב של עצרת ברור זרעו חטים" היא רמז לחשיבות השפע הכלכלי במניעת מחלוקת.
המהר"ל מוסיף שהמלכות, ובמיוחד מלכות בית דוד, היא גורם מייצב שמונע מחלוקת. הוא מביא את דברי חז"ל "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה מלכות איש את רעהו חיים בלעו". לכן, העצה "ואל תמרדו במלכות בית דוד" היא המשך ישיר לעצה הראשונה, "אל תהיו במחלוקת".