לומדי הדף היומי עסקו השבוע במקרה נדיר ומסקרן - אמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שאמרו לו שאשתו ארוסתו תותרנית היא, שאינה יכולה להריח, ונכנס אחריה לחורבה לבודקה אם באמת תותרנית היא, אמר לה: ריח צנון אני מריח בגליל, שלקח עימו תמר ואמר לה שהוא מריח ריח צנון, ורצה לנסותה אם היא מריחה ריח זה. אמרה ליה [לו] בצחוק: מן יהיב לן [מי יתן לנו] מכותבות (תמרים) של יריחו ואכלנא ביה [ואוכל אותם], שרמזה בכך שהיא מריחה ריח התמר שהיה עימו. נפל עלה [עליה] החורבה ומתה. אמרו חכמים: הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה ולא לשם יחוד וכו’, אם מתה — אינו יורשה, שלא נגמרו הנישואין, ואין אדם יורש את ארוסתו.
על פי דברי הרשב"ם, היעדר חוש ריח, או "תתרנות", נחשב מום משמעותי אצל נשים, כיוון שהוא פוגע ביכולתן להכין מזון בצורה ראויה. זאת, שכן אישה זקוקה לחוש ריח כדי להבחין אם התבשיל נשרף או מעלה עשן. לפיכך, גבר שגילה שאשתו "תתרנית", רשאי לגרשה ללא מתן כתובה.
השרב"ם דוחה פירוש זה ומבאר את הגמרא בדרך אחרת: ולא נהירא לי [...] הלכך בנשואה מוקמינן לה. והכי גרסינן "ואמרו חכמים: הואיל ונכנס אחריה לבודקה, מתה – אינו יורשה", דכיון דהיה בדעתו לגרשה אם ימצאנה בעלת מום, ובתוך כך מתה קודם שנתפייסו, אינו זוכה בירושה. ומהכא שמעינן שמי שמתה אשתו מתוך קטטה שיש בדעתו לגרשה שוב אינו יורשה, כדאמרינן במסכת גיטין (דף יח, א): משנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות.
הבעל שרצה לשאת אשה שניה
לפני שנים רבות באה שאלה סבוכה לפני בית הדין - מרכז הסיפור עומדת אישה, שלצערנו הרב, לקתה באסון רפואי קשה שהותיר אותה במצב "צמח". בעלה, לאחר שנים של טיפול מסור, מבקש מבית הדין היתר לשאת אישה שנייה, כדי שיוכל להמשיך בחייו ולבנות משפחה. בית הדין, מתוך חמלה למצבו, וטה להיעתר לבקשתו, אך התעוררה שאלה הלכתית סבוכה: האם הבעל, במידה ויקבל היתר נישואין, עדיין יהיה זכאי לירושה מאשתו הראשונה במותה?.
השאלה הזו פתחה פתח לדיון הלכתי מורכב, המתבסס בין היתר על דברי הרשב"ם, שכבר הכרנו מדבריו על האישה "התתרנית" לגבי אובדן זכות הירושה במקרה של רצון לגרש. הדיינים שקלו האם ניתן להקיש למקרה אחר מדינו של מורד, שגם הוא מעוניין לגרש את אשתו, למקרה של היתר לשאת אישה שנייה בהיתר מאה רבנים. בית הדין דן בשאלה האם מצבו של הבעל דומה לזה של "מורד", (גבר המסרב לחיות עם אשתו). על פי חלק מהפוסקים, "מורד" מאבד את זכות הירושה שלו. בית הדין התלבט האם ניתן להקיש מדינו של "מורד" למקרה של בעל המקבל היתר נישואין, שכן גם במקרה זה הוא מעוניין לנתק את הקשר עם אשתו הראשונה.
בסופו של דבר, בית הדין לא הגיע להכרעה חד משמעית והכיר ב"מחלוקת שקולה" בין הפוסקים. עם זאת, במקרה הנדון, הבעל חתם על הסכם ויתור על זכות הירושה בפני בית הדין. הסכם זה אפשר לבית הדין להיעתר לבקשתו ולהעניק לו היתר נישואין.