פרשת השבוע עוסקת במידת אברהם אבנו שהיה מכניס אורחים אל ביתו, ועל כך אומר הכתוב "ויאמר מהרי שלש סאים קמח סלת לושי ועשי עגות" (יח, ו). בגמרא בבא מציעא (פז, א) "כתיב קמח, וכתיב סלת, אמר רבי יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים". ופירש רש"י שההוכחה היא ממה שאברהם אמר "קמח" ושרה אמרה "סלת". כל המפרשים מתקשים,
ואם הביאה סולת לכאורה אין עיניה צרה באורחים? מהיכן הראי' שצרה עיניה באורחים, הרי סולת הוא יותר חשוב מקמח?
בת מלך פנימה
בספר "אוצר הרעיון והמחשבה ששני פנים יש לסעודה יש "סעודה" ויש "סעודה מתוקה" במידה ומעוניינים שהסועדים יאכלו סעודה שלימה מגישים להם סעודה, אך בסעודה מתורה, נותנים על השולחן דברי מתיקה בלבד. והנה מקמח עושים לחם, אבל מסולת עושים מיני מתיקה. והנה אברהם רצה שתביא קמח לסעודה ואילו בחרה בסולת כדי לפטור את הסועדים במיני מתיקה.
כ"ק אדמו"ר בעל "מקור ברוך" מסערט ויזניץ זצ"ל מבאר כיון שראו המלאכים הכנסת אורחים כזו, שאלו איה שרה אשתך, כלומר האיך יתכן הדבר והרי ידוע שאשה עיניה צרה באורחים? השיב להם אברהם אבינו "הנה באוהל" היינו ששרה אינה נוהגת כאותם הנשים המשוטטות כל היום בחוצות וצריכות הממון עבור המותרות ודברי תענוגות, אלא אשה כשרה היא היושבת בבית, ולכן יכולה היא לכבד את האורחים בהרחבה גדולה
משלי אריות
בספר "קהלת משה", תירץ בסיפור על האריה שאמר לבנו, כי מהיום אתה בעצמך דואג לשובר את רעבונך, אל תירא כלל גם לא מהאיש הוולך על שתיים. והנה בדרכו ראה שער אחד המצוייר עליו ששמשון הגיבור שיסע את הארי כשסע הגדי. ויחרד מאד, וישוב אל אביו רעב וצמא כבראשונה, ויספר לו את הציור אשר ראה.
א"ל אביו, הלו תבין בעצמך כי אילו לא היה דבר זה פלא לא היו מציירים דבר זה בשער בת רבים, הציגו זאת לזכרון. כי דבר חידוש הוא מימות עולם.
ה"ה ששרה אכן עיניה היו טובות לאורים ואף אברהם הוא אמר "קמח" והיא אמרה "סולת", והתורה ציינה זאת מחמד מידותיה של ששרה שהיו נדירות אף בנשים.
עוד רמז נתנו לכך בפסוק בפרשת בראשית "בעצב תלדי בנים" שנאמר לאשה, עצ"ב ר"ת ע'יניה צ'רה ב'אורחים, אמנם אצל שרה כתוב כדרך הנשים והוא כן מכניסה אורחים בעין יפה. בפרשתינו חדל להיות לשרה אורח כנשים, שרה שברה מידה זו של צרות עין