לומדי הדף היומי עסקו השבוע בדין המובא במשנה – האומר אם תלד אשתי זכר תנו ליה מנה לכשתלד וכו’. רבותינו הראשונים דנו במקרה זה מדוע אין כאן ‘אסמכתא’ וממילא הקניין לא חל. אסמכתא, כידוע, היא התחייבות המותנית בתנאי שאינו ודאי, ועל כן, עשויה להיחשב כהתחייבות שאינה תקפה.
הבית יוסף דן בהרחבה בנושא זה, ומביא את דברי הרשב"א, לפיהם דין אסמכתא תקף רק כאשר ההתחייבות ניתנה בדרך קנס.
חלק מהראשונים סבורים שמשנתנו, הדנה במקרה זה, מתייחסת רק למקרה של שכיב מרע, ולא לאדם בריא. זאת, משום שבמקרה של אדם בריא קיים חשש לאסמכתא.
יש הסוברים שנטיית לבו של אדם כלפי בנו (דעת אדם קרובה אצל בנו) מהווה סיבה מספקת כדי לפטור את המקרה מדינא דאסמכתא.
האור שמח מסיק שדין אסמכתא אינו מוגבל רק לתנאים הנוגעים לעתיד, אלא חל גם במקרים בהם התנאי מתייחס לעבר. לדוגמה, במקרה של "אם אשתי ילדה זכר", ייתכן שהלידה כבר התרחשה, ולכן מדובר בתנאי המתייחס למצב קיים.
אסמכתא בח"י רוטל
יהודי חשוך בנים נדר נדר, שאם יזכה לבן זכר, ינדב ח"י רוטל משקה לעולים לציון הרשב"י במירון בל"ג בעומר. בשעה טובה, אשתו ילדה תאומים. ראשית דין אסמכתא לא חל כאן משום שבנדרי צדקה אין דין אסמכתא, וההתחייבות מועילה (שו"ע חו"מ רז-יט ורמ"א).
אך היו שטענו שעליו להביא ל"ו רוטל משקה, כיוון שזכה בשני בנים, ו"נושע פעמיים". אך ברור שאין הדבר נכון, ועליו להביא רק 18 רוטל כפי שנדר, שכן התחייבותו היתה מותנית בלידת בן, ולא נקבעה כמות נפרדת לכל בן.