המושג ההלכתי "מתנה על מנת להחזיר" מתייחס למצב בו אדם נותן מתנה לאחר, בתנאי שזה יחזיר אותה לו. דוגמה נפוצה לכך היא נטילת לולב בסוכות. ביום הראשון של סוכות, ארבעת המינים צריכים להיות בבעלות הנוטל אותם ("לכם" - משלכם).
במדגה ואין לאדם אין ארבעת המינים, הוא אינו יכול לשאול אותם מחברו משום ש"שאול" פסול ביום הראשון.
כדי לפתור בעיה זו, ניתן לתת את ארבעת המינים במתנה על מנת להחזיר. המתנה ניתנת כדי שהמינים יהיו שייכים למקבל, והתנאי להחזיר נועד למנוע מהמקבל להשאיר את המינים אצלו.
המחלוקת בין הראש לקצות החושן
מה קורה שהמתנה חוזרת?
הרא"ש סובר שמתנה על מנת להחזיר היא מתנה גמורה, אך מותנית בכך שהמקבל יחזיר את המתנה. כאשר המקבל מחזיר את המתנה, יש צורך לבצע מעשה קניין חדש כדי להחזיר את הבעלות לנותן.
קצות החושן סובר שמתנה על מנת להחזיר היא מתנה לזמן מוגבל. הבעלות על המתנה חוזרת לנותן "באופן אוטומטי" בתום הזמן שנקבע, ללא צורך בקניין נוסף. אולם, קיים תנאי נוסף: המקבל חייב להחזיר את המתנה בסוף הזמן, ולא למכור או לאבד אותה.
הטעמים והסברות למחלוקת
הרא"ש מביא ראיה לדבריו מהגמרא במסכת סוכה (דף מו ע"א). הגמרא אומרת שאדם לא יכול לקנות לולב מקטן ביום טוב ראשון של סוכות, מכיוון שקטן יכול לקנות אך לא להקנות.
ברם, אם לא היה צורך בקניין מחודש בהחזרת מתנה על מנת להחזיר, ניתן היה לקנות לולב מקטן במתנה על מנת להחזיר, ולא היה צורך בקניין מצד הקטן כדי להחזיר את הלולב.
מכיוון שהגמרא לא הציעה פתרון זה, מסקנת הרא"ש היא שגם בהחזרת מתנה על מנת להחזיר יש צורך בקניין.
לעומת זאת, בעל קצות החושן - מביא ראיה לשיטתו מהגמרא בבבא בתרא (דף קלז ע"ב). הגמרא אומרת שאם אדם נתן לחברו שור במתנה על מנת להחזיר, והמקבל הקדיש את השור, הוא יכול להחזיר שור קדוש וזה נחשב כקיום התנאי.
מכיוון שלא ניתן להקנות בהמה מוקדשת ("ממון גבוה"), קצות החושן מסיק מכך שלא צריך קניין מחודש בהחזרת מתנה על מנת להחזיר.
בעל נתיבות המשפט - דוחה את ראיית קצות החושן, וטוען שצריך להבין את הגמרא בבבא בתרא כמתייחסת ל"קדשים קלים". קדשים קלים נחשבים ל"ממון הדיוט" ויכולים להיות מוקנים, ולכן המקבל יכול להחזיר שור קדוש קַל ולקיים את תנאי ההחזרה.