מנהג ישראל לומר בעשי"ת ובתעניות את צרור הבקשות שלאחר שמונה-עשרה בנוסח הפתיחה של ‘’אבינו מלכנו", ולאחריו תוספת הבקשה המשתנה והמפורטת לפי נוסחאות שונות המופיעות בסידורי העדות.
אָבִינוּ מַלְכּנוּ הוא תפילת תחנונים בת ארבעים ותשע בקשות, שכל אחת מהן פותחת במלים "אבינו מלכנו" נוהגין לאומרה אחרי "שמונה עשרה" בתענית צבור ובעשרת ימי תשובה, חוץ משבתות מקור התפילה בגמרא.
את מקור הנוסח של "אבינו מלכנו" אנו מוצאים במסכת תענית דף כ"ג ע"ב:
"ת"ר מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הציבור ולא ירדו גשמים, באחרונה התחילו הצבור לצאת, אמר להם תקנתם קברים לעצמכם, געו כל העם בבכיה וירדו גשמים. שוב מעשה בר' אליעזר שירד לפני התיבה ואמר עשרים וארבע ברכות ולא נענה, ירד ר' עקיבא אחריו ואמר 'אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה', 'אבינו מלכנו למענך רחם עלינו', וירדו גשמים, הוו מרנני רבנן, יצתה בת קול ואמרה, לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מידותיו, וזה אינו מעביר על מידותיו".
מדברי גמרא אלו נקבע הנוסח לדורות של אבינו מלכנו, בהם קבעו חכמים שבאמירת שתי מילים אלו ובתוספת בקשה - נמצא מפתח סגולה להורדת שפע לעולם.
תפילת אבנו מלכנו בסידור ובמחזור
כתב בכל-בו וכשראו הדור (את רבי עקיבא) שנענה באותה תפילה- הוספיו עליו דברי בקשות ותחנונים וקבעום לעשרת ימי תושבה.
דוגמה להוספה מאוחרת יחסית של הבקשות "עשה למען הרוגים על שם קודשך" והבאים אחריו כפי שכתב בסידור עבודת ישראל : ויש לדעת עוד, כי החרוז הזה, “עשה למען הרוגים" והשלושה החרוזים שלאחרי, אינם בשלושה כתבי יד...ואין ספק שנוספו בעת צרות של תתנ"ו.
מקומה של התפילה בסידור
בלבושי יו"ט כתב – לפי שהיא גם כן ךשון תחנה, לכן אומרים ‘אבינו מלכנו בחרונה כמו התחנון שחאר תפילת שומנה עשרה, גם אומרים בלחש כמו התחנון.
אמירת אבינו מלכנו בשבת
נחלקו בזה הראשונים: הר"ן כתב שאין לאומרו בשבת, אבל התשב"ץ כתב על הר"ן שטעה והמנהג לאומרו גם בשבת. השולחן ערוך לא התייחס לשאלה זו ועל כן נראה שלדעתו יש לומר "אבינו מלכנו" אפילו בשבת, אבל הרמ"א פסק כדעת הר"ן שאין אומרים תפילה זו אם חל ראש השנה בשבת.
בטעם הדבר כתב הר"ן, שהוא משום שלא התירו שאלת צרכים בשבת, ולפי זה כתב המגן אברהם שאין לומר גם במנחה בערב שבת, וכן כתב המשנה ברורה.
הטעם שרבי עקיבא נענה
במהרש"א שם (תענית כה ,ב) שאבינו הוא ע"ש שהוא (הקב"ה) אבינו ומלכנו ע"ש הכתוב ויהי בישורון מלך – עוד כותב שעל יסוד זה חובר הפיוט "אם כבנים אם בעבדים" הנאמר בר"ה.
אך ביעב"ץ כתב שתפילה זו מאפיינת את התנא הקדוש רבי עקיבא. רבי עקיבא, כותב היעב"ץ לא הייתה לו זכות אבות (בניגוד לרבי אליעזר) ולכן היה מתחנן מצד טובו הגדול של הקב"ה ודבריו יוכיחו ונענה, ורבי עקיבא היה שפל בעינו מאד לא יהי מעריך עצמו לכולם.
וביתר ביאור כתב בספר ראשית כמה - כי ר"א הייתה לו זכות אבות והיה בוטח בזכותו ובזכותם, ור"ע לא הייתה לו זכות אבות כי היה בן גרים ולא מחשיב עצמו לכולם לכן נענה, וכן צריך האדם שלא ישאל אלא מאוצר העליון שהוא אוצר מתנת חנם.
אבינו או מלכנו
בספרי הדרוש כתבו, שאבא ומלך אין מידותיהם שוות, הרי אין רחמי האב על בנו כאשר מלך מרחם על עבדו - (אם כבנים אם כעבדים) ומדוע לאחדם לבקשה אחת בחדא מחתא. וכתבו ליישב זאת בקיצור : "אבא תמיד רוצה לא תמיד יכול, מלך תמיד יכול אך לא תמיד רוצה”. הקב"ה תמיד יכול ותמיד רוצה, ומכאן שהפנייה אליו היא "אבינו מלכנו”.