ביסוד ושורש העבודה [ש"י פ"ד] מעיר על מה שבני אדם שואלים זה לזה "האם אמרת סליחות", דסליחות מבקשים ולא אומרים. ומרן הגראי"ל שטינמן זיע"א היה רגיל לומר, דספר הסליחות אפשר לקנות בכמה שקלים, אבל לזכות לסליחה וכפרה זו עבודה קשה. עוד היה אומר מרן זיע"א, כיצד לא נבוש באמרנו "ולנו בושת הפנים", ולא נהי' ח"ו כדובר שקרים ! וכתב המ"ב טוב לומר מעט סליחות בכוונה מלומר הרבה במרוצה (מ"ב תרכב יג)
א. בימי הסליחות נהגו לקום באשמורת, דסוף הלילה הקב"ה שט בעוה"ז, והוא עת רצון (מ"ב הקדמה לסי' תקפא)
דיני שליח ציבור
ב. בימי הסליחות יש לחזר אחר ש"ץ היותר הגון וגדול בתורה ובמע"ט, ושיהא בן ל' ונשוי (רמ"א תקפא) ומי שמעורר את הציבור בתפילתו עדיף מנשוי (ימי הרחמים בשם הגר"נ קרליץ, מועדים וזמנים וב) ובן תורה וירא חטא קודם לאיש פשוט אע"פ שיש בו שאר מעלות (מ"ב ס"ק יג) ומעלת "נשוי" קודם למעלת "בן ל"" (שבט הלוי ה סו) אמנם לא יקחו ש"ץ שקולו יפה אינו מכוון בהמילים (חיי אדם)
ג. אם רואה שיהי' מחלוקת אם יהי' ש"ץ, לא יהי' ש"ץ אע"פ שיתפלל מי שאינו הגון (מ"ב סקי"א)
ד. בישיבות קטנות יכולים הבחורים להיות ש"ץ אע"פ שלא נתמלא זקנם, ודוקא בתענית ציבור יש להקפיד בזה (הליכות והנהגות מהגרי"ש אלישיב,נהאלולים מהגר"ח קניבסקי)
ה. י"א שאין ראוי לש"ץ להכין ולעבור על הסליחות בשבת בשביל אחר השבת, משום איסור הכנה (ספר האלולים בשם הגר"ח קניבסקי. ועי"ש דאינו דומה לקריאת התורה דשם הוא לימוד משא"כ כאן. ויש מעירים דאם גם מעיין בסליחות אין חשש - הגר"י כהן)
דיני ציצית וטלית
ו. הש"ץ מתעטף בטלית כשעובר לפני התיבה (מ"ב תקפא ו ושעה"צ סק"ג) ואם הוא לפני אור היום, יתעטף בלי ברכה. אמנם מפני הספק לא יקח טלית שלו ולא טלית של הציבור שהוא ג"כ כשלו, אלא יקח טלית של חבירו בכוונה שלא לקנותו, וילבוש לכבוד בעלמא (מ"ב שם. ועי' ביאוה"ל סי' יד ס"ג דבדיעבד יכול להתעטף בטלית של ציבור בלי ברכה ולא יתעטף בראשו עם הטלית) ואם אין לו טלית של חבירו, יתעטף בטלית שלו בלי ברכה, וכשיאיר היום [משיכיר] ימשמש בהציצית ויברך (שעה"צ שם סק"ה) ובדיעבד אם בירך לפני עמוה"ש, אינו חוזר ומברך (מ"ב סי' יח סק"י)
ז. בחורי ישיבה יכולים לקחת טלית מישיבה בלי לברך ואין בו חשש כיון דאינם שותפים בה (הגר"י כהן בשם הגראי"ל שטינמן)
ח. אם כבר האיר היום [משיכיר], יש לו לברך גם על טלית חבירו (מ"ב יד יא, מט"א תקפא טו. ודוקא כשנתן לו ע"ד כן, אבל אם אומר לו שאינו מקנה לו, לא יברך)
ט. כשאומר סליחות אחר שהאיר היום [משיכיר], גם להציבור טוב ללבוש טלית גדול לסליחות, כדי לפטור מיד את הטלית קטן, דאם לא נמצא שלובש ציצית בלי ברכה בשעת הסליחות, וצריך בכה"ג לברך על הט"ק (שערי הימים הנוראים עמ' לה)
י. בחורים שרגילים לברך על טלית קטן ואומרים סליחות לפני הזמן "משיכיר", יש ליזהר לא לברך לפני זמן ציצית. וכשמגיע זמן ציצית ימשמש בציציות ויברך (מים חיים) ויש להזכיר להקטנים לא לברך לפני זמן ציצית.
יא. המנהג הוא שלא לובשין תפילין בסליחות גם כשאומר ביום, כי אין שייכים לתפילה (הגר"י כהן מהגר"ח קניבסקי) חזקה ומנהג.
יב. ש"ץ שחלה, הציבור יכולים להעמיד ש"ץ אחר. וכשחוזר לבריאותו המצוה חוזרת אליו (מ"ב ס"ק יא) אמנם אם שנה אחת לא רצה להתפלל מרצונו הפסיד את זכותו (ערוה"ש ס"ו. ועי' ט"ז סק"ג בשם ס"ח דמי שהוחזק במצוה ומפסיק הרי הוא בסכנה)
יג. י"א שהש"ץ לסליחות יהי' ש"ץ גם לשחרית ומנחה (רמ"א תקפא אם דהמתחיל במצוה אומרים לו גמור (מ"ב שם סקי"ד) וי"א שהיום לא שייך דין זה (שו"ת בנין שלמה סי' לז. ועי' ימי הרחמים בשם הגרי"ש אלישיב דבירושלים לא נהגו להקפיד בזה. וכ"ה במט"א)